מטות-מסעי
ב"ה
גולשים יקרים,
מסופר כי פעם שאל כומר את רבי יונתן אייבשיץ: הלא כתוב בתורה ש"אחרי רבים להטות", היהודים הם המעט ואומות העולם הם הרוב. מדוע אתם לא נוטשים את היהדות ומצטרפים אלינו?
במקום להשיב, ביקש ממנו רבי יונתן לצאת אל הרחוב. הוא העיף מבט השמיימה וצעק בהתרגשות: "ראה! מלאכים ובידיהם כינורות!" הכומר אף הוא הסתכל מעלה. הוא לא ראה דבר, אך התבייש להודות בכך... "אכן, איזה מחזה נהדר!" הוא קרא.
אט אט התקבצו סקרנים שראו את הרב והכומר מביטים מעלה, חיש מהר גם הם "ראו" את המלאכים עם הכינורות.
לאחר שהתקבצה קבוצה גדולה למדי, משך רבי יונתן את הכומר אל הצד. "אינני רואה אף מלאך עם כינור" הוא אמר לו, "האם אתה ראית משהו?" – "גם אני לא" אמר הכומר, "אך התביישתי להודות בכך...." – "וכעת, קבוצה גדולה של אנשים עומדת ומדמיינת כי היא רואה מלאכים עם כינורות. האם בשל כך נלך אחר דעת הרוב ונאמין גם אנו לדברי הבל?"
על עם ישראל נאמר כי "אתם המעט מכל העמים." דרך החיים של היהדות לא בדיוק פופולרית בקרב אומות העולם, אם להשתמש בלשון המעטה... אבל אנו יודעים כי זו הדרך שהעניק לנו בורא העולם. אולי היא לא פופולרית, אבל היא מועילה, מלאת משמעות, וחשוב מכל – אמיתית.
קריאה מהנה והמשך שבוע נעים
הרב מנדי קמינקר
מה עשו לנו המדיינים בשל כך נצטווינו לנקום בהם? וגם על סיפורו של מאמר "החלצו"
העמידו מולו זרקור ענק והתחילו להקריא רשימת שמות של חסידים... אבל רבי משה התרכז במילות ה'תניא' והצליח לא להסגיר איש מחבריו. סיפורו המדהים של החסיד שלא נכנע
שחבר פוגש אותנו במרכז המסחרי, הוא מייד שואל 'היי, מה אתה עושה פה?'. לעומת זאת כשתופסים אותנו בבית, בדירתנו, אף פעם לא שואלים אותנו 'מה אנחנו עושים כאן?'
כך צריך הורה לדבר: כמו טפטוף רצוף ואיטי. חישבו על ילד כעל ירק הצומח בשדה. ישנן דרכים שונות להשקות ירקות
לאחד יש מזל עם ילדיו, לאחר במראהו הטוב, לשלישי כשהדבר נוגע לבריאות, ולאחר כשהדבר מגיע לכושר להרוויח כסף
בני-ישראל מכריזים מלחמה במדין. הם שבים עטורי ניצחון ומקבלים ממשה ומאלעזר הוראות לימים שאחרי המלחמה. בהמשך, התורה מפרטת את מסעות בני ישראל מיום היציאה מארץ מצרים ועד לתחנה האחרונה
עשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש... לא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים.
