פתגמים על גלות

כל מקום שגלו שכינה עמהם... גלו לבבל שכינה עמהם, גלו לאדום שכינה עמהם, וכשהם חוזרים שכינה עמהם. שנאמר: ושב ה' אלוקיך את שבותך, והשיב לא נאמר אלא ושב.

הראה הקדוש ברוך הוא לאברהם את האיל ניתש מחורש זה ונסבך בחורש זה, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: כך הם עתידים בניך נאחזין באומות ונסבכין בצרות, ונמשכין ממלכות למלכות, מבבל למדי, ממדי ליון, ומיון לאדום, וסופן להגאל בקרנו של איל.

ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם, כי אני ה' אלקיהם.

בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך, הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר: אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך! מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם!

כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה

שלוש גלויות הן ואחת קשה מחברתה: גלות ישראל בין הגויים, גלות ישראל ביד ישראל, והקשה מכולן – גלות האדם אצל עצמו.

כתוב: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוך כל אחד ואחת מישראל. שבכל אחד ואחת מישראל תוכיות נקודת פנימית לבבו הוא מקדש לשבתו יתברך. והנה מקום המקדש גם בזמן הגלות והשימום קדוש הוא... וכן הוא גם במקדש הפרטי שבכל אחד ואחת מישראל, דהיסוד הוא שלם זך וטהור.

הגאולה מגלות מצרים היתה בחודש האביב — בתקופה שבה אפילו הטבע מתעורר לחיים לאחר "תרדמת" החורף ומתחדש בכוחות רעננים. מאז, במשך 3300 שנה, היו גלויות וגאולות, חלו ירידות ועליות, אבל זו הדרך לשלימות מושלמת עוד יותר, על ידי "ירידות-צורך-עלי'", עד שתבוא הגאולה השלימה בתכלית והנצחית.

ידעו נא כל העמים אשר על פני האדמה: כי רק גופותינו נמסרו בגלות ובשעבוד מלכויות ואילו נשמותינו לא נמסרו לגלות ולשעבוד מלכויות.

ההבדל בין הגלות עתה לגלויות הקודמות: בגאולות הקודמות, גם לאחר הגאולה עדיין נשארו יחידים בגלות. בגלות זו, לאחריה תהיה גאולה שלימה של כל ישראל, אף יהודי לא יישאר בגלות.