נח

קוראים יקרים,

מאות אלפי איש נוהרים לשם מדי שנה, אבל השנה אירעה טרגדיה: מפולת שלגים על הרי האנפורנה קטפה את חייהם של למעלה מארבעים מטיילים, ביניהם ארבעה ישראלים. בית חב"ד בקטמנדו נרתם לחיפושים, סייע להורים מודאגים והיה גם חלק מהסוף העצוב של מסעם של אגם, נדב, תמר ומיכל שמצאו את מותם בהרים המושלגים. תנחומינו שלוחים למשפחות האבלות. יהי זכרם ברוך.

*

כששמעתי על החדשות וקראתי עוד פרטים על אתר התיירות הפופולרי הזה, חשבתי לעצמי:

מה מושך מטיילים רבים כל-כך לעשות את זה? לעזוב את הנוחיות של הבית, את האוכל החם והמזין של המשפחה ואת הסביבה המוכרת, ולצאת למסע רגלי ארוך ומפרך על הרים מושלגים?

לפעמים החיים מרגישים כמו מבול. אנחנו מתרוצצים מפה לשם, מנסים לאזן בין עשרות התחייבויות של עבודה, משפחה וידידים, ובין לבין הסלולרי מצפצף עם מאות הודעות חדשות בווצאפ. כל מה שאנשים רוצים זה לברוח, להתנתק, לעזוב את הכול ולהתחבר ליופי הבריאה. לפסוע על הר מושלג ולנשום אוויר הרים צח; ללכת שעות ארוכות ללא קליטה סלולרית ולישון באיזה גסטהאוס שאפילו לא ראוי לקבל חצי כוכב. להסתכל על הנוף המדהים, הבראשיתי, ולהתחבר למי שברא אותו. זו תחושה ממכרת ומשכרת. תשאלו את מי שהיה שם.

הבעיה היא שלרובנו אין זמן לצאת לטרק ארוך. אפילו טיול קטן בטבע זה משהו שאנו יכולים לעשות רק פעם ב... ולא על בסיס קבוע.

אם אנחנו לא יכולים לצאת כדי לברוח מהמולת היום יום, אנחנו יכולים להביא את השקט הזה אלינו הביתה. הבעל שם טוב מסביר כאשר האלוקים אמר לנח בפרשת השבוע "בוא אל התיבה!" הוא למעשה אמר לו "כנס אל אותיות התורה והתפילה, הן אלו שיגינו עליך מהמבול".

כשאתם מתפללים, תתמקדו במילים, תחשבו על המשמעות שלהן. כשאתם לומדים תורה, תנו למוח שלכם לשקוע בתוך היופי והעומק שנמצא בהם. "כאשר אתה לומד תורה" אמר הרבי לאחד מהחסידים, "עליך לחשוב כאילו היום שבת"; גם אם הטלפון מצלצל אתה לא צריך להתייחס אליו.

כי אותו יופי בראשיתי שנמצא בהרי האנפורנה, שוכן באותיות הקדושות של "בראשית ברא" המופיעות בתורה, אם רק נדע להתעמק בהן ולהתחבר אליהן בצורה מוחלטת. אותה תחושת שחרור פנימי שמגיעה אחרי הליכה מפרכת של כמה שעות, טמונה גם בתפילה מתוך דביקות והתלהבות.

כמו נח, הבה ניכנס אל התיבה. היא תציל אותנו מהמבול.

קריאה מהנה ושיהיו רק בשורות טובות,

הרב מנדי קמינקר