"כשאנחנו רבים זה יכול להיות מאוד מכוער" אמר לי בעל בכאב. "אנחנו מגיעים למקומות מאד קשים במריבות שלנו", סיפרה אישה אחרת. האם יש סיכוי "לריב" בצורה נעימה? האם אפשר לדבר על נושאים חלוקים מבלי להגיע לפיצוץ?

***

בזמן מריבה או בעת כעס, לעיתים קרובות, כל אחד מבני הזוג מרגיש מותקף. מתוך כך נוצר דחף (לעיתים בלתי נשלט) להגן על עצמי בחזרה. כלומר, "לתקוף" בחזרה. ההתקפות ההדדיות, לצערנו הרב, עלולות להגיע די מהר למקומות אישיים ופוגעניים במיוחד.

בהתפרצות כעס או ויכוח חריף מתרחשים בדרך כלל שני דברים עיקריים. האחד זה איבוד היכולת לדבר באופן מחושב או מתוכנן. בזמן התפרצות, "השכל" נעלם לכאורה ועמו גם הבלמים והמעצורים. לא פעם אחרי שנרגענו מהכעס אנו חשים אכזבה רבה מעצמנו, עקב מילים שיצאו או התנהגויות שיצאו מתוכנו.

הדבר השני שמתרחש במצבים כאלה, הינו הגזמה וחוסר פרופורציה. לא פעם עולים מאתנו בזמן הכעס ביטויים חריפים אשר מקצינים הרבה יותר את הממדים האמתיים של המצב. גם אם לאחר מכן אנו נרגעים ואפילו מתנצלים, לא תמיד קל להוציא מהלב מילים שנאמרו ופגעו.

מתוך כך, אנו מסיקים עיקרון חשוב מאוד. גם בזמן ויכוח או כעס יש לשים לב לתוכן, למילים וגם לצורה שבה הדברים יוצאים לנו מהפה. לנסות וליצור ויכוח או מריבה "מודעת". לא לאפשר לשחרר את הבלמים האישיים שלנו, אלא להיות ערים ומודעים למה שיוצא מהפה. ואם אי אפשר והכעס הפנימי גדול, תמיד עדיף לעצור לרגע את השיחה, לצאת להליכה, לשטוף פנים או להתרחץ, ורק לאחר מכן להמשיך ולשוחח.

בכדי לעבור את הוויכוח בשלום אנו צריכים לאמץ לעצמנו את סגנון הדיבור המחושב. כשם שלא נאמר כל מה שמתחשק לנו למנהל או לבוס, או לאדם חשוב אחר, כך גם מול בן או בת הזוג. חשוב לבחור, לסנן ולבדוק את המילים היוצאות מהפה, כי בן או בת הזוג הוא האדם החשוב והיקר באמת.

ועוד דבר קטן:

כבני זוג אנו לומדים להכיר מה "מרגיז" או "מקפיץ" את בן או בת הזוג. בכדי לאפשר לוויכוח או לדיון להתנהל בצורה טובה, כדאי להיזהר ולא לדרוך על אותם מקומות שמעוררים את הכעס. זו אינה חכמה גדולה לדרוך על יבלת שידועה מראש כי תעורר כעס, ואחר כך לומר או להאשים שהכעס שלך הוא זה שהרס את הדיון. גם אנו צריכים לכבד ולסייע בכך שלא נפגע או נדרוך על מקומות רגישים.

הוא חולק עלי? סימן שלא אכפת לו

אחד הדברים העיקרים בהתמודדות עם מריבה קשור לתפיסה שלנו את חילוקי הדעות. האם העובדה שהיא חולקת עלי מעידה שלא אכפת לה ממני? האם היותו חושב אחרת ממני מצביע על כך שהוא כבר לא אוהב אותי? לא פעם הוויכוחים מגיעים לידי מריבות "ופיצוצים" עקב כך שדיון ענייני נלקח למחוזות אישיים, כאשר התחושה המעוררת לכך הינה חוסר אהבה או חוסר אכפתיות ורגישות. לכן, דווקא היכולת לעשות הפרדות ולנסות לקבל את הדברים בצורה עניינית ולא אישית, חוסכת לנו הרבה אנרגיה מיותרת, כעס, פגיעות ומריבה.

אלא, שזה לא תמיד קל ליישם. הרגישות בין בני הזוג היא גבוהה, וכך גם הפגיעות. מתוך כך חשוב שנאמץ לעצמנו גישה ייחודית לאופן שבו אנו מקיימים את הוויכוחים או הדיונים.

כלל ברזל עיקרי וחשוב. באופן תמידי, כאשר בן או בת הזוג אומר את דעתו (מרגיזה ככל שתהייה...) בראש ובראשונה עלינו לחזור על דבריו! לפני שנענה ונגיב, קודם כל ננסה להבין את העמדה שלו, ונעניק מקום אמיתי למה שהוא או היא חושבים ומרגישים. רק לאחר שחזרנו על הדברים, והראנו שאנו מבינים את עמדתו – נאמר גם את עמדתנו שלנו.

באופן כזה אנו מפחיתים הרבה מאוד מתח והתנגדויות. בן הזוג מרגיש שהצד השני איננו "נגדו", כיוון שהוא מרגיש שהצד השני מצליח להבין גם את תחושתו ונותנים מקום מכבד לדעתו. לאחר מכן, כשהצד השני יביע את דעתו (והראשון יצטרך לחזור עליה גם כן) קל יותר ליצור את ההפרדה ולהבין שאין מדובר בחוסר אהבה או חוסר רגישות, אלא שאנו באמת חושבים או מרגישים אחרת.

ולסיכום, כאשר מחלוקת נתפסת כחוסר אכפתיות או כחוסר התחשבות אישית, הסיכוי להגיע לעימות ולפגיעה גדול הרבה יותר. אך כאשר אנו מביעים תוך כדי הדיון גם הבנה לצד השני, ונתינת מקום לדעתו, אנו מפחיתים את הסיכוי לכך שהדיון יילקח למקומות אישיים, אלא יישאר ענייני ונקודתי.

***

כפי שכתבנו בתחילה, בזמן כעס או ויכוח חריף, יוצאים ביטויים מוקצנים ואפילו מעוותים. אמנם חשוב להיזהר בכך, אך חשוב לא פחות לנסות לדון לכף זכות, להבין שזה נאמר ממקום של פגיעות, ולא כי הוא או היא באמת חושבים כך. לנסות לסלוח, לראות את הטוב, ולהביע מוכנות הדדית לקירבה מחודשת.

כי התיקון והיכולת לגדול ולהתקרב גם מכך – היא החשובה באמת.

המון הצלחה!