יש ילדים שקל לגדלם יותר מאחרים. הם משתפים פעולה, שמחים, גמישים וכיף להיות אתם. הם גורמים להוריהם להיראות כמו גאונים בתחום ההורות. אולם ילדים אחרים יכולים להיות נתונים למצבי רוח, עיקשים, פראיים, חרדים, אינטנסיביים או מאתגרים בדרכים אחרות. למרות מיטב מאמצי הוריהם, ילדים אלה אגרסיביים או לא משתפים פעולה או קשה להתמודד עמם מבחינה אחרת כלשהי. הם ירשו תכונות מסוימות ההופכות את הן את חייהם שלהם והן את חיי הוריהם לקשים.

לילדים בקבוצה זו ניתנו שמות כגון "ילד בעייתי", "ילד חם מזג", ואפילו "ילד קשה". לעתים הם קבלו אבחונים קליניים המסבירים כמה מן הסימפטומים שלהם. אולי יש להם או.די.די. (1ODD) – הפרעה מרדנית מתנגדת2, א.ד.ה.ד. (3ADHD) – הפרעת קשב והיפראקטיביות, תסמונת אספרגר, דיכאון ילדות, הפרעת חרדה, הפרעת התפרצויות לא רציפות4 או משהו אחר. אך לעתים קרובות אין להם שום דבר שאפשר לקרוא לו בשם רשמי. הם פשוט קשים.

כשהורים צריכים לגדל ילד מסוג זה, עליהם להתמודד עם האכזבה שלהם. כולם רוצים נחת מילדיהם – את הגאווה שחשים הורים כשהם שולחים מענטש קטן אל העולם. הורים אוהבים לשמוע מהורים ומהורים אחרים כמה ילדם חכם, אהוב ומתנהג יפה. כשהם שומעים מבול של דיווחים עלובים ("לא נראה שיש לו חברים בכלל", "הוא מפחיד את הילדים האחרים", "קשה לה להקשיב", "היא אימפולסיבית"), לבם צונח בקרבם. כל הורה מנסה ומשתדל ככל יכלתו. לעתים הורים חשים שזו אשמתם שילדם או ילדתם לא מתנהגים יפה. אף הורה אינו מושלם, אך במרבית המקרים, אין אלה ההורים הגורמים לילד קשה להיות קשה – הילד עצמו נולד כך. הוא ירש גנטית חבורת תכונות שיחדיו הופכות אותו דרמטי, קשוח, נזקק, בעל רגישות יתר, שלילי ו/או בלתי מאושר. הוא פשוט קשה.

לפעמים, הילד הקשה נחווה כקשה רק בבית. במקרים אלו, הוא מצליח לאסוף את עצמו ולהתנהג היטב בבית הספר, אך "מתפרק" כשהוא נכנס הביתה. זו נחמה מסוימת להורים שלפחות נחסך מהם הצער של בושה בפומבי, אך עדיין הם חשים חסרי אונים, המומים ואומללים בבית, בהיותם נאלצים להתמודד עם חוסר צייתנות, התפרצויות כעס, תביעות בלתי פוסקות או שאר צורות התנהגות לא נעימות.

הורים לילדים קשרים צריכים להתנהג בעדנה וברכות עם עצמם. אל להם להאשים את עצמם בגלל הקשיים שיש לילד. אלא אם כן הם מתעללים בילד, אזי רוב הסיכויים שאסטרטגיית ההורות שלהם אינה הגורם הסביר ביותר לאישיותו של ילדם. ילדים נולדים כשרוב האישיות שלהם כבר מוטבעת בהם, והרי זו הסיבה שבגללה מייעץ לנו המלך שלמה "לחנך את הילד לפי דרכו" – לפי דרכו המולדת. הורים זקוקים להבין שאלוקים הפקיד בידיהם את הילד הזה משום שיש לו אמונה ביכולתם לסייע לנשמה רכה זו להתפתח. תמיד טוב ונכון לכלול את אלוקים בתוכנית החינוך שלנו כהורים – כשאתם מגדלים ילד קשה, שוחחו עם אלוקים מדי יום ביומו. אם יש לכם ילד בעל צרכים מיוחדים, חשוב במיוחד להורים שיבקשו עזרה, הדרכה וכוחות מאת הקב"ה כדי שיהיו מסוגלים למלא את המשימה ההורית המיוחדת שניתנה להם.

התייעצות עוד בשלבים המוקדמים מאוד עם פסיכולוג ילדים או עם מומחה לנושאי הורות עשוי להיות צעד נבון ומועיל ביותר. הורים לילדים מיוחדים זקוקים לכלים מיוחדים, וישנם אנשים היכולים לתת להם את הכלים הללו. אם לדעת הרופא אין במה לטפל, אזי לעתים התייעצות וטיפול נטורופאתיים עשויים לתת אסטרטגיות חלופיות שעשויות להועיל מאוד.

כדי שתהיינה להם האנרגיות והכוחות הדרושים לגידול ילד המציב בפניהם אתגרים גדולים, ההורים זקוקים לטפח את עצמם ואת נישואיהם. זמן להירגעות, זמן פרטי, ערב קבוע שבו הם יוצאים יחד לבלות ללא הילדים, התעמלות, זמן ללימודים, להתרועע עם חברים וכיוב' – כל הדברים הללו הם בעלי חשיבות עליונה כדי למלא את מאגרי האנרגיה המדולדלים. הורים צריכים להשקיע בבנק השמחה עוד הרבה לפני שמתרוקן מאגר החסכונות. הדבר ייתן להם יותר סבלנות, חשיבה צלולה, חמלה ואנרגיה כדי להתמודד עם גידול ילד "קשה".