"מרד? לא רציתי לשמוע מפיך מילה זו", אמר איון בכנות. "האם אפשר לחיות מתוך מרד, והלוא אני רוצה לחיות. אמור לי אתה בגלוי, אני דורש ממך, ענה: תאר לעצמך שאתה הוא המקים את בניין הגורל האנושי, במטרה הסופית להביא אושר על בני אדם, לתת להם, סוף-סוף, שלום ושלווה, אבל לשם כך הכרח בלתי נמנע הוא לענות עד תום רק יצור זעיר אחד, הנה, את הילדה ההיא שהלמה באגרופה על החזה, ולייסד על דמנותיה שלא נוקמו את הבניין הזה, האם היית מסכים להיות האדריכל בתנאים אלה, אמור ואל תשקר!"

– איוון קרמאזוב, "האחים קרמאזוב" מאת פיודור דוסטוייבסקי בתרגום צבי ארד

אמפתיה

מורה חדשה ניסתה לעשות שימוש בידע שלה מקורסי הפסיכולוגיה שלמדה. היא החלה את השיעור בהכרזה, "מי שחושב שהוא טיפש, שיקום!"

אחרי כמה שניות יניב הקטן נעמד. המורה הופתעה, אך קלטה שזו הזדמנות לעזור לילד.

"אתה חושב שאתה טיפש, יניב?" היא שאלה אותו.

"לא, המורה", השיב יניב, "אבל כאב לי הלב לראות אותך עומדת שם לבד!"

משה שואל לשמו של הא-ל

סיפור חג הפסח מספר את הסיפור הטרגי של עם שסבל במשך עשרות שנים תחת שלטון ממלכה אכזרית וברוטלית. כל בכור למשפחה יהודית הושלך ליאור. גברים ונשים יהודיים הועבדו בעבודת פרך, הולקו ועונו ללא רחם. החיים היהודיים הפכו לחסרי ערך.

ככתוב בתורה, "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, ותעל שוועתם אל האלוקים מן העבודה"1. פרשנות המדרש לפסוק זה גורסת כי מושל מצרים נוגע בצרעת ורופאיו קבעו כי הרפואה היחידה תהיה לשחוט ילדים עבריים ולרחוץ בדמם פעמיים ביום2. סבלם של בני ישראל היה רב מנשוא.

או אז שמע אותם האלוקים: "ותעל שוועתם אל האלוקים מן העבודה וישמע אלוקים את נאקתם..."3.

במדבר סיני הרחוק, שכנע האלוקים את משה לעזוב את חייו כרועה מבודד ומופנם ולהיכנס לגוב האריות כדי לשחרר את עמו הנדכא מכבלי עבדותו.

בדיאלוג רב-עוצמה שהתרחש בין משה לקב"ה, אמר משה: "...ויאמר משה אל האלוקים הנה אנוכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלוקי אבותיכם שלחני אליכם, ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם. ויאמר אלוקים אל משה, אהיה אשר אהיה. ויאמר, כה תאמר לבני ישראל, אהיה שלחני אליכם." (שמות ג', יג-יד).

אלוקים נמצא בגלות

ממבט ראשון נראית התשובה כחסרת משמעות. משה שואל את ה' מה שמו והתשובה היא "אהיה אשר אהיה" מהי המשמעות שמאחורי מלים מוזרות אלה?

רש"י, פרשן התנ"ך הנודע4 בהתבססו על מסורת התלמוד5 משלים את המלים החסרות: "אהיה אשר אהיה – אהיה עמם בצרה זאת אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות...."

אך גם בהסבר זה לא די לנו. משה שואל את ה' לשמו, לאמצעי זיהוי שיוכל למסור לבני ישראל. בתשובה על כך, ה' נותן לו פועל במקום שם עצם, פעילות במקום תיאור.

שאלה מוזרה

כדי להעריך נכונה את תגובתו של אלוקים, עלינו ראשית להבין את שאלתו של משה.

משה אומר לה': "... הנה אנוכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלוקי אבותיכם שלחני אליכם, ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם."6

הרמב"ם, ב"מורה נבוכים", מעלה את השאלה הבאה7:

מדוע היה משה משוכנע שבני ישראל ירצו לדעת את שם ה' ששלחו למשימה לגאול אותם מעבדותם? הרי נראה שבכך שמשה מפגין ידע על שמו של אלוקים, הוא איכשהו יאמת את זכותו כשליח אלוקים לגאול את בני ישראל ממצרים. אך מדוע? אילו שמעו את שם אלוקים טרם בואו של משה, הרי קל להניח שמשה למד את השם מאותו מקור כמותם עצמם, ולא בהכרח מהשם יתברך. אילו מעולם לא שמעו את השם קודם לכן, מדוע ישכנעם השם החדש שלמדו ממשה לשים בו שוב את מבטחם?

יתר על כן, משה מקדים את שאלתו באמירה, "הנה אנוכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלוקי אבותיכם שלחני אליכם, ואמרו לי מה שמו". משה מדבר אתם על אלוקי אבותיהם, שעל דבר קיומו הם למדו מפי אבותיהם. האם אבותיהם מעולם לא אמרו להם את שם אלוקיהם? כיצד דיברו אבותיהם על אלוקים זה וכיצד התפללו אליו בלי שהיו להם שם ותיאור כלשהם?

שאלת השאלות

כשמשה אומר, ".. הנה אנוכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלוקי אבותיכם שלחני אליכם, ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם", אין הוא מחפש את תעודת הזהות של אלוקים או את התואר שלו. משה מתייחס כאן לשאלת השאלות, לשאלה קורעת הלב ביותר, שאלה שבלי ספק תעלה על שפתיהם של היהודים שאליהם הוא נשלח.

"מה שמו?" יצעקו העבדים העבריים למשה. במשך יותר משמונים שנה8 אנו נחנקים כאן תחת עולה של רודנות אכזרית. אלפי אלפי מילדינו נטבחו כאן כדי שפרעה המלך יוכל לרחוץ יום יום בדם יהודי. תינוקות נגנבו מחיק אמם והושלכו ליאור. הולקינו, הושפלנו, עונינו, נהרגנו. המצרים הפכו את חיינו לסיוט מתמשך והורידו את כבודנו למדרגה תת-אנושית. מה קרה שפתאום מחליט אלוקי שמים וארץ הגדול והנורא, שברא את העולם כולו ומושל בו, לחוש את כאבנו וסבלנו?

"מה שמו?" ירעימו העבדים בקולם. אתה, משה, אומר שאלוקים "ראה בסבל עמו במצרים"9 ולכן שלח אותם לגאול אותנו. אך היכן היה עד עכשיו? מהו שמו, מה אופיו של אלוקים שמסוגל לשבת בשמים ולהישאר אדיש כשתינוקות נקרעים מזרועות אמם ומושלכים ליאור, ופרעה רוחץ בדם ילדים יהודים? היכן הוא היה במשך 86 שנה, כשאנו הולקינו למוות תחת שוטיהם של הנוגשים? האם זה הא-ל שעלינו ללכת בעקבותיו? האם זה הא-ל שבו עלינו לבטוח? האם זה אלוקים שעלינו להיות אסירי תודה לו? אלוקים שאדיש לדמעותיהם ולאנחותיהם של בני האדם?

התשובה

בכל ההיסטוריה כולה לא השיב אלוקים על השאלה הזו, שהיא הגדולה מכל השאלות ואולי הטיעון החזק ביותר בזכות האתיאיזם. ספר איוב, המוקדש כולו לשאלה מדוע סובלים החפים מפשע, מסכם בהתגלות ה' לאיוב ובאמרו לו, למעשה, שאין דרך שבה יכולה החשיבה האנושית ליצוא את המבנים הלוגיים המתאימים להתנהגותו של הא-ל. היסוד הסופי והיסוד האינסופי פשוט לא נפגשים כלל.

ה' אף לא נותן את התשובה למשה. זוהי הסיבה שבגללה, ככתוב בסוף הפרשה10, מתייצב משה בפני ה' ומדבר אליו במלים קשות: "אדונ-י, למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני. ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך".

מה שאלוקים כן אומר לעם היהודי הוא: "אהיה אשר אהיה!" כזכור לנו, חכמי התלמוד ורש"י מבארים פסוק זה כאומר: אהיה אתכם במצוקתכם הנוכחית, בדיוק כפי שאהיה עמכם בגלויות וברדיפות שתסבלו בעתיד. מהו המסר שמאחורי המלים הללו?

אני הנני מסתורין, כך מתוודה ה'. אני מוזר, מוזר מאוד. תסריט ההיסטוריה שלי – קשה לבינה האנושית וללב אדם לפענחו. אולם עליכם לדעת דבר אחד: אינני אלוקים מנותק הדר בשמים ומושל באובייקטיביות על גורלו של כל אדם בדרך שנראית לי. אני נוכח לצדכם בצערכם וסבלכם. אני מצוי באנקתו של העבד המולקה, ביבבת האם השכולה, בדמו השפוך של ילד נרצח. אתם בוכים? אני בוכה עמכם. אתם חשים מובסים? אני חש מובס יחד עמכם. עמוק ככל שתהיה החשכה שסביבכם, אני אף עמוק ממנה. אני לא מחבר את הסבל האנושי מאיזה כוכב לכת מרוחק, במנותק ממצוקתכם הקיומית. אני נמצא כאן עמכם, סובל עמכם, מתיפח עמכם, מתפלל יחד אתכם לגאולה.11

האדם עשוי לעולם שלא להבין את "החשיבה" האלוקית. אך אל לו לחשוב, כך אומר ה' למשה, שאלוקים, שמבין את תכלית הסבל הזה, נותן לעצמו את המותרות שלא לחוש בעוצמת החשכה הזו. כל דמעה שאנו מזילים נעשית דמעתו שלו. הוא עשוי לעולם שלא למחות אותן, אך הוא עושה אותן לדמעותיו שלו.12