מהי מצה שרויה?

קהילות רבות – במיוחד בקרב החסידים – נוהגות להימנע בשבעת ימי הפסח הראשונים מאכילת מצה שבאה במגע עם מים לאחר אפייתה. למרות שמצה זו, המכונה "מצה שרויה", כשרה לפסח, רבים מחמירים שלא לאכול אותה במהלך החג.

חג הפסח בלי 'קניידלאך' (כופתאות)

אלו המקפידים שלא לאכול מצה שרויה בחג הפסח, נמנעים מאכילת 'קניידלאך' (כופתאות), מצה מטוגנת או כל דבר העשוי מקמח מצה. בנוסף הם מקפידים לכסות את המצות על השולחן ומרחיקים אותם מכל מזון שעשוי להכיל מים כגון משקאות, מרקים, ירקות שנשטפו ולא יובשו כראוי ועוד.

מדוע?

אי אכילת המצה השרויה נובע מן החשש שמא במהלך האפיה נותר גרגיר קמח קטן שלא נילוש ונאפה כראוי, וכאשר הוא בא במגע עם מים הוא יחמיץ. בסוף המאה השמונה עשרה התפתחו מאפיות המצות והחלו לאפות מצות בקצב מהיר בהרבה מכפי שהיה מקובל עד אז, ולפיכך נוצר חשש של ממש שהמצה לא נילושה היטב ונותרו בה גרגרים של קמח1.

מיצים ועוד

קמח מחמיץ רק כאשר הוא בא במגע עם מים אך לא עם נוזלים אחרים. לפיכך כלל המצה השרויה לא חל על מיצים ויינות – כל עוד הם יוצרו בבית על טהרת הפירות ולא עורבו במים.

אחרון של פסח

בחוץ לארץ חוגגים את הפסח במשך שמונה ימים, והיום האחרון של פסח מכונה בשם "אחרון של פסח". ביום זה, גם המקפידים על אי אכילת מצה שרויה במשך כל חג הפסח לא נזהרים בכך ומטבילים את מצותיהם במרקים, סלטים ושאר ירקות.

מה נשתנה אחרון של פסח משאר ימות החג?

במישור הרוחני ניתנו שתי סיבות לאכילת המצה השרויה ביום האחרון של החג:

1. היום האחרון של פסח קשור בקשר הדוק למשיח ולגאולה העתידה (ההפטרה הנקראת ביום זה, למשל, כוללת נבואה על אחרית הימים) ובתקופה זו לא יאונה לנו כל רע. לפיכך אנו יכולים לאכול מצות שרויות ביום זה ללא חשש שהן תהפוכנה לחמץ.2

2. בחג הפסח אנו נזהרים מאכילת חמץ, אך שבעה שבועות לאחר מכן, בחג השבועות, היו מביאים בבית המקדש מנחה שהייתה מורכבת מחמץ. הסיבה לכך היא משום שבחג הפסח יצאנו ממצרים וברחנו מכל מה שהיא מסמלת – אגו וגאווה. היה עלינו להישמר ולו מפירור קטן של חמץ. בחג השבועות, לאחר שבעה שבועות של ספירת העומר וזיכוך האופי, כבר בגרנו מבחינה רוחנית ואנו יכולים לנצל את החמץ והאגו למטרות חיוביות.

ביום האחרון של חג הפסח, שבעה ימים לאחר תחילת ספירת העומר, אנו עדיין לא בשלים לאכילת חמץ אך כבר יכולים לאכול מצה שרויה.3