כשהמדרש עוסק במכה השנייה שהיכה האלוקים במצרים, הוא מציין שלכל יצור בעולם יש תפקיד בתוכניתו של האלוקים. ללא הצפרדע, שואל המדרש, כיצד יכול היה האלוקים לנקום בפרעה?

מדוע בוחר המדרש דווקא בצפרדע כשישנן תשע מכות נוספות? הוא עושה זאת בשל מכנה משותף שיש לפרעה ולצפרדע: האדישות.

אדישותו של פרעה

כאשר משה רבינו התרה בפרעה כי האלוקים הורה שעם ישראל יצא מארץ מצריים, פרעה הגיב באדישות. ישנם כאלו המקבלים את מרותו של האלוקים; אחרים מורדים בו. אך פרעה בחר באפשרות שלישית: התעלמות "לא ידעתי את ה'" הוא הכריז באדישות מופגנת. לדידו, הוא ברא את העולם ומעולם לא טרח להכחיש את הבורא האמיתי. הוא התייחס לאלוקים כאל ישות-לא-קיימת, כאל מי שאפילו לא זכאי להכחשה.

אדישותה של הצפרדע

במובן מסוים אפשר לטעון שגם הצפרדע נראית אדישה. ישנם יצורים שמביאים תועלת ברורה למערכת האקולוגית ותורמים באופן חיובי לחייהם של כל היצורים על פני כדור הארץ. לעומתם, ישנם יצורים שעושים רושם הרסני, בכך שהם דורסים וטורפים כל שלבם חפץ ללא כל התחשבות באיזון העדין שבטבע. אולם ישנם יצורים כמו הצפרדע, שלא תורמים ולא מזיקים, הם פשוט קיימים וזהו.

זיווג הולם

הן פרעה והן הצפרדע עושים רושם אדיש. פרעה אדיש לאלוקים, והצפרדע אדישה לצרכי הטבע. לכן אלוקים נלחם באדישותו של פרעה בעזרת יצור שניחן בעצמו באדישות.

מסקנה

כששלח את הצפרדע לפרעה, אלוקים העביר מסר נוסף שיש בו חשיבות רבה. תדמיתה החיצונית של האדישות היא עצמה מזויפת. האדישות לכאורה של הצפרדע נעלמה כשהיא נענתה לקריאתו של אלוקים. אמנם חלקנו עושים רושם אדיש, אך עמוק בפנים כולנו מאמינים. לכולנו יש ייעוד ושליחות. כולנו ממלאים תפקיד בתוכניתו הכוללת של אלוקים.