"היום אתם יוצאים, בחודש האביב" – הכריז משה רבינו כשעם ישראל יצא ממצרים. ואכן, חג הפסח חל כל שנה דווקא בתקופת האביב. לפעמים יש צורך להוסיף חודש מיוחד כדי לוודא שזה יקרה, מה שמכונה שנה מעוברת.

כמו כל דבר בתורה, העובדה שיציאת מצרים וחג הפסח חלים דוקא בחודש האביב אינה מקרית. הקב"ה בחר בחודש זה משום שהוא המתאים ביותר ל"לידת" והוויית עם ישראל.

רבי לוי יצחק, כדרכו בקודש, מתמקד באותיות המרכיבות את המלה "אביב", וחושף את העומק המסתתר בהן1 :

המלה אביב כוללת בתוכה רמז לאבות ולבנים.

כל יהודי הוא צאצא של אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב. בנוסף לכך, כל יהודי שייך לאחד מבני יעקב, שבטי ישראל: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, דן, נפתלי, גד, אשר, יוסף ובנימין.

ואכן, אלו הם שני החלקים שבמלה "אביב": 1) "אב" מילה שמרמזת על האבות וגם על מספר האבות (א+ב=3); 2) "יב" בגימטריא 12, הם שנים עשר השבטים.

אם נמשיך ונתח את המלה אביב נגלה בה סודות נוספים:

"אב" – 1+2 מסמל את החלוקה בין האבות עצמם. לאברהם אבינו יש מעמד מיוחד במינו, שגורם לו להיחשב כיחידה בפני עצמה, וכדברי הנביא2 : "האדם הגדול בענקים" והוא נרמז באות א'; ואילו האות ב' מציינת את שני האבות שלאחריו, יצחק ויעקב. רעיון זה מתאים גם לדברי המדרש3 המדמה את אברהם ל"משקוף" שמעל הפתח, ואת יצחק ויעקב ל"שתי המזוזות" שבצדדים.

[מעניין לציין שהמלה "אב" רומזת לאבות גם דרך ההתחלה והסוף של שמותיהם – הראשון הוא אברהם שמתחיל בא', והאחרון הוא יעקב שמסתיים בב'].

"יב" – 10+2 – כידוע, בימי הנביאים התחלק עם ישראל לשתי ממלכות: מלכות יוסף שאיגדה את עשרת השבטים שגרו בצפון ובמרכז הארץ, ומלכות יהודה שכללה רק שני שבטים, יהודה ובנימין שהיו בדרום.

למעשה, האותיות "יב" הם גם ראשי תיבות של שני השבטים האחרונים שהזכרנו – יהודה ובנימין, כי, יהודה ובנימין נחשבים במדה רבה כ"מרכז" של השבטים כולם. דבר המתבטא בכך שבית המקדש, המהווה "מרכז" לעם כולו, נבנה על הגבול שבין תחום יהודה לתחום בנימין, כך שיש לו קשר מיוחד לשניהם. גם מלכי ישראל שמלכו על האומה המאוחדת היו שאול המלך (משבט בנימין) ודוד ושלמה (משבט יהודה).

סימן ל"מרכזיותם" של יהודה ובנימין ניתן לראות בגימטריא של שמותיהם – "יהודה" (30) ועוד "בנימן" (152) ביחד במספר 182; וזו בדיוק הגימטריא של "יעקב" (182), שהוא האב הכולל של השבטים כולם. זאת ועוד: המלה "יעקב" מתחילה בי' – רמז ליהודה, ומסתיימת בב' – רמז לבנימין.

לסיכום, המלה "אביב" מתאימה – מכל הכיוונים... – ליסוד של עם ישראל; ונסיים בפרט נוסף במלה זו: החשבון המספרי של "אביב" הוא 15 – רמז לכך שעיקר ה"אביב" הוא ביום ה-15 (ט"ו) של החודש, שהוא היום של יציאת מצרים בפועל ובו אנו חוגגים את "ליל הסדר" עד היום הזה.

שיהיה לכולנו אביב פורח ומוצלח, וחג פסח כשר ושמח.