חופש. איזו מילה קסומה עם ניחוח אביבים משכר! כולם מחכים לו בערגה. עובדי המשרד ועובדי הכפיים, התלמידים בבתי-הספר, והמורים לא פחות. מהו, בעצם, החופש?

ובכן, למילה "חופש" שימושים רבים. משרדי התיירות מציעים "חופש קסום בהוואי" או "חופשה זוגית בקפריסין", אך פעמים רבות מדאי אנו חוזרים מחופשה ומרגישים שאנו זקוקים לחופשה נוספת. התלמידים בבתי-הספר קוראים לחודשיים ללא לימודים בשם "חופש", אך גם הם לעיתים תכופות משתעממים די מהר מהחופש ומייחלים לסדר יום מסודר.

במילון אחד הגדירו זאת כך: "מצב שבו אדם הוא אדון לעצמו, והוא רשאי לפעול כרצונו ללא מגבלות". זהו, אם כן החופש: החופש לעשות מה שברצונך, ללא מגבלות, ללא אילוצים, ללא לחצים מבפנים או מבחוץ.

חג הפסח מתקרב, ובמקורות הוא מכונה בשם "חג החירות". על שום מה? משום שבו יצאו אבותינו ממצרים, מעבדות לחירות. אנו חוגגים את חג החירות כדי להזכר בנס הגדול שעשה עמנו הקדוש-ברוך-הוא.

אין מתאים יותר מחג זה כדי לשאול את עצמנו: האם אנו אכן בני-חורין? האם אנו מתנהגים כרצוננו, או רצים אחרי האופנה והסטייל האחרונים? האם חיינו נקבעים לפי נורמות מוסריות, או לפי נורמות חברתיות?

באחד משיחותיו, ערך הרבי מליובאוויטש השוואה בין ילד עני ופשוט, ללא מותרות או פינוקים, החופשי ללכת, לאכול ולעשות כל מה שירצה; לעומת מיליונר אמריקאי מפורסם, החושש ללכת לכל מקום שמא יתנקשו בו, לאכול משהו פן ירעילו אותו, להפגש עם מישהו אולי משהו רע יקרה לו... והרשימה רק מתארכת. הילד מתנהג כבן-חורין אמיתי; התנהגותו של העשיר הגדול מזכירה יותר עבד נרצע.

חג הפסח הוא הזדמנות מצויינת לצאת ל"חופש הגדול". חופש בו נהיה, סוף-סוף, אנו עצמנו.