שכנים הפוכים: הבן החכם לצד הבן הרשע
בהגדה נאמר: "כנגד ארבעה בנים דברה תורה: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול". מחבר ההגדה בחר להציב את הבן החכם לצד הבן הרשע ואף לחבר אותם באמצעות ו' החיבור. בכך הוא ביקש להעביר מסר כפול, הן לבן החכם והן לרשע:
א) אל לו לרשע לאבד את תקוותו. בורא העולם זימן לו בן חכם שיוכל להשפיע עליו ולסייע לו לשוב למוטב, אם הוא רק ירצה בכך;
ב) אסור לחכם לומר "מה אכפת לי מהרשע"? "כל ישראל ערבים זה בזה" ועליו להתמסר אליו ולסייע לו.
ג) החכם אף הוא לא נקי ממאבקים פנימיים עם ה'רשע' שבקרבו. למעשה "כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו". לפיכך הרשע מהווה עבורו תזכורת תמידית לאתגר העומד בפניו.
כשהחכם יתמסר לשליחותו וישפיע על הרשע – כמו גם על הבן התם ועל זה שאינו יודע לשאול – נזכה בברכת האלוקים, כמו שנאמר "ברכנו אבינו כולנו כאחד"1.
לסגור את בתי הספר לקראת ובחג הפסח – טעות
לחג הפסח קשר הדוק לחינוך.
את החג אנו חוגגים לזכר גאולת בני ישראל ממצרים ויציאתם לעבר הר סיני, שם קיבלו את התורה המהווה חינוך והדרכה בחיי היומיום. וכיום מצווה עיקרית בחג היא "והגדת לבנך", הענקת תשומת-לב מיוחדת לילדים המשתתפים בליל הסדר.
זוהי איפוא הזדמנות מתאימה לעסוק בבעיית שחרור הילדים מבתי הספר בימים שלפני ובימי חג הפסח.
בימים עברו היו הבית והרחוב גדושים באוירה חמה של יהדות ושל קיום מצוות ונטעו תחושות זהות בקרב הילדים, ומטרת בתי הספר הייתה רק העשרת ידיעות התלמידים במקצועות התורה השונים. כיום, לצערנו, המצב השתנה ומטרת מוסדות החינוך היא לא רק העשרת הידיעות אלא גם החדרת יראת שמים וקיום אורח חיים יהודי.
לפיכך, מעציב את הלב לראות כי דווקא בימים שלפני חג הפסח העמוס במנהגים וברעיונות מיוחדים נפסקים הלימודים בבתי הספר.
אבקש מההורים ומכל מי שעוסק – או יכול לעסוק – בחינוך לעשות כל שביכולתם לתקן מצב מעציב זה, ובעיקר באמצעים הבאים:
א) לארגן כי בערב החג – או בימים הסמוכים לו – ילמדו הילדים על תוכן החג, הלכותיו ומנהגיו;
ב) לארגן מפגש תלמידים עם מחנכים בימי חול המועד על-מנת לנצל את הרוח המיוחדת של ימים אלו. מפגשים אלו לא חייבים להתקיים דווקא במבנה בית הספר, וכן אין צורך להקפיד על הפרדה בין קבוצות הגיל השונות;
ג) לחילופין, אסור להורים לסמוך רק על בתי הספר. עליהם להכיר בעובדה שהשפעת הרחוב מזיקה על ילדיהם וכי הזמן הפנוי הרב שברשות ילדיהם מטיל עליהם אחריות גדולה, אך בד בבד טומן בחובו פוטנציאל רב.
יתן השם שכל הילדים יתקבצו אל שולחן הסדר כדי לקיים את העדות, החוקים והמשפטים אשר ציווה האלוקים, וכי ישאלו את ארבעת הקושיות כיאות ואף יקבלו את תשובתה הנצחית של התורה2.
לכל אחד חירות משלו. האם אתה בן חורין אמיתי?
אנשי כנסת הגדולה העניקו לחג הפסח את השם "זמן חרותינו". חכמינו זכרונם לברכה קבעו כי "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", ומכאן שעל כל יהודי לחיות מחדש בכל יום את היציאה לחירות אמיתית.
הגדרת המושג "חירות" משתנה מנברא לנברא.
אם נספק לצמח מים, אויר שמש הרי שהוא משוחרר מכל דאגה למרות שהוא יישאר לעמוד כל חייו במקום אחד.
לעומת זאת, לו נעניק לחיות ולבהמות מזון ומשקה אך נמנע מהם לנוע ממקום למקום הרי שעבורן ייחשב הדבר כעינוי וכמאסר.
ועבור האדם, אשר יתרונו על החיה והבהמה הוא השכל אשר העניק לו האלוקים, גם אם נעניק לו חופש תנועה מוחלט אך נשלול ממנו את חיי השכל הרי שאין הוא בן חורין אמיתי.
ואדם המסוגל להגיע לרמות שכל גבוהות אך מבזבז את משאביו ומגביל את השימוש בשכלו להשגת פרנסה בלבד נמצא אף הוא במאסר מר. במידה מסויימת, מאסר זה גרוע בהרבה מאלו הקודמים.
ליהודים יש נפש אלוקית שהיא חלק אלוקה ממעל ממש השואפת לחרות אמיתית, ליציאת מצרים תמידית ואינסופית. היא לא יכולה להישאר במקום אחד, בכל יום היא חשה בעומק פנימיותה כי הדרגה של אתמול נחשבת היום ל"מצרים", למאסר שיש לצאת ממנו.
יהי רצון שחג החרות יביא לכל אחד ואחת חרות מכל המכשולים וההפרעות, בגשמיות, חומריות ורוחניות, עד שנשיג את החירות האמיתית בגאולה הקרובה3.
ניסי חג הפסח: מהפכות קיצוניות תוך זמן קצר
אם נסקור את אירועי חג הפסח נבחין כי בקרב עם ישראל שהיה שרוי במצרים התרחשו תמורות קיצוניות.
גלות מצרים היתה קשה ומרה הן בגשמיות והן ברוחניות.
בגשמיות היו היהודים משועבדים בארץ עליה נאמר כי אפילו עבד לא יכל להימלט ממנה, תחת שלטון פרעה שרחץ בדמם של ילדי ישראל וגזר עליהם עבודת פרך – והנה באה הגאולה ועמה החירות לעם כולו.
ברוחניות הם היו שקועים ב-49 שערי הטומאה ואף נכשלו בחטא עבודה זרה. ממצב עגום זה הם נגאלו כשמלך מלכי המלכים בכבודו ובעצמו נגלה אליהם. בתוך שבועות ספורים הם כבר עמדו לפני הר סיני, ממנו דיבר האלוקים עם כל אחד מהם ישירות באומרו "אנוכי ה' אלוקיך"!
מכך יש ללמוד כי יהיה מצבו של האדם אשר יהא, עליו תמיד לזכור ולשאוף ליציאת מצרים אישית שתשחרר אותו מכל ההגבלות. וגאולה זו יכולה להתרחש תוך זמן קצר4.
אל המדבר, בלי מזון ובלי ציוד
אחד מקווי האופי העיקריים של יציאת מצרים הוא הבטחון הלא רגיל בה' ובהשגחתו האלוקית.
הבה נתבונן לרגע בסיפור: עם שלם, מיליוני בני אדם, גברים ונשים וטף, עוזבים את ארץ גושן – שכונתה "מיטב הארץ" – ויוצאים לנדוד במדבר בלי מזון ובלי ציוד מתאים, רק מתוך הסתמכות על דברי משה רבינו בשמו של האלוקים.
הבטחון המוחלט בהשגחתו של בורא העולם וההתנהגות לפי הוראותיו, ללא כל תלות במה שאומרים חישובים שונים וחוקי הטבע, חייב להיות המלווה ומורה דרך הצמוד של יחידים, של הפרט ושל הכלל, בכל הזמנים.
זוהי גם התשובה לשאלה שמציב העולם הלא יהודי, והיהודים הנגררים בעקבותיו, בפני שומרי התורה והמצוות:
אנו חיים בעולם של התחרות ומאבק על הקיום, כל אחד חי בארץ מסויימת ותנאים מסויימים – כיצד איפוא אפשר שלא להשתחוות ושלא לעבוד את אלילי הארץ (אם זה הדולר, או הפחד להיות שונים מן השכנים וכיוצא בכך)? איך ניתן להיות קשורים ל-613 מצוות, "המכבידות" ומגבילות את פעילות האדם ועבודתו על כל צעד ושעל?
התשובה היא:
כמו ביציאת מצרים, הציות להוראות הקב"ה תוך הינתקות מן העבר בן 210 השנים במצרים דווקא הוא היה הדרך לאושר האמיתי, לא רק לאושר רוחני (קבלת התורה והתהוות לעם הנבחר על-ידי הקב"ה) אלא גם לאושר גופני (קבלת ארץ זבת חלב ודבש).
כך גם כיום, הדרך היחידה לאושר אמיתי עבור כל יהודי ועבור העם כולו היא קביעת חיי היום יום לפי התורה והמצוות עליהן נאמר "וחי בהם"5.
כל רגע קריטי
"כאשר הגיע הקץ" אומרים חכמינו זכרונם לברכה, "לא התעכב האלוקים להוציא אותם ממצרים אפילו כהרף עין". יתירה מכך מצויין כי לו היו בני ישראל מתעכבים רגע נוסף – הם, אנו, בנינו ובני בנינו היו מפסידים את גאולת מצרים לגמרי!
עובדה זו תמוהה בהתחשב בכך שהמצרים גירשו את היהודים ממצרים בשל עשרת המכות שניחתו על ראשם. מדוע היה רגע זה קריטי כל-כך? והאם בשל איחור רגע אחד, היתה הגאולה, חלילה, מתבטלת לגמרי?
אך החשש היה לא חרטת המצרים אלא שמא יימצאו מבני ישראל כאלה שיתחרטו ולא ירצו לעזוב את אורח החיים אליו התרגלו במצרים וללכת למדבר.
מכאן הוראה לכל אחד מאיתנו:
עלינו להאזין לקריאתו הנצחית של האלוקים "והוצאתי אתכם מתחת סבלות... והייתי לכם לאלוקים". עלינו להשתחרר מן השעבוד לגוף, לדרישות ולהרגלים החומריים. כל יום הוא שעת הכושר. כל רגע הוא קריטי.
ישנם כאלו המתעכבים ודוחים את שעת הכושר לראש השנה ויום כיפור, או לשבתות וחגים; אפילו בין אלו המתפללים בכל יום, ישנם כאלו המגבילים זאת לשעת התפילה ומחמיצים את שעת הכושר שבמשך היום.
זו טעות. יש לנצל כל הזדמנות במלואה6.
הערה: לקראת חג הפסח (וכן לקראת חגים נוספים), נוהג היה הרבי מליובאוויטש זצ"ל לשגר מכתב הממוען לכלל ישראל, לעתים תכופות תחת הכותרת "אל בני ובנות ישראל בכל מקום ומקום, ה' עליהם יחיו". הרעיונות המופיעים בכתבה זו נלקטו ממכתבים שכתב הרבי במשך השנים.
הוסיפו תגובה