הרב ישראל יוסף גרוזמן לא בלט באופן מיוחד בבית הכנסת שבו התפללתי כילד בכפר חב"ד. בית הכנסת היה מלא בחסידים ואנשי מעשה, והרב גרוזמן, שכונה פשוט 'יוסי', לא היה חריג ביניהם. ידעתי שהוא תלמיד חכם דגול, שהוא בקיא בספרי חסידות באופן מופלא, אבל גם בזה היו לו לא מעט 'חברים' בבית הכנסת הזה, שהיה מלא מזן אל זן באנשי תורה ויראת שמיים, מאריכים בתפילה ועוסקים בעבודת המידות.

ידעתי שהרב גרוזמן מכהן כשליח של הרבי במינסק שברוסיה הלבנה, שם יש לו מפעלי תורה וחסד רבים, ושהשיב רבים מעוון, ומזמן לזמן הוא מזדמן לביתו השני שבכפר חב"ד לכמה שבועות. שוב, לא מאפיין יוצא דופן במיוחד.

והרב גרוזמן באמת שלא תפס את עצמו כמשהו חריג. הוא עסק בתורה ובחסידות כל הזמן, אבל כך היא המידה, אין בכך שום ייחוד. אמת, הוא ניחן ביכולת הבנה מיוחדת וגם בהתמדה בלתי רגילה, ועדיין האווירה סביבו לא הייתה של אישיות יוצאת דופן.

לפני כחודשיים הוא נפטר אחרי מחלה קשה.

העיניים נפקחו

בנו הרב שמואל, מנהל מוסדות חב"ד באשקלון, סעד את אביו בימי חוליו ככל יכולתו. הוא ידע, שהדבר שאליו משתוקק אביו יותר מכל הוא לשמוע עוד דבר חסידות, ללמוד עוד רעיון מהספרים, להיזכר ולהתפלפל בשורה ב'תניא' וב'לקוטי תורה'. כשהרב שמואל היה הולך לבקר את אביו, היה לוקח איתו ספר מאמרי חסידות, ומקריא מתוכו באוזני אביו.

הרב יוסי הלך ודעך, הלך ונחלש. אך בביקוריו של בנו הרב שמואל היה מתחזק כדי לשמוע דברי חסידות. יום אחד הגיע הרב שמואל לבקר את אביו, ועיניו כבר היו עצומות כמה ימים, מותש מהמלחמה במחלה הקשה. הכרתו הייתה מעורפלת. הרב שמואל החליט, שבמקום לקרוא בקולו מאמר חסידות, הוא ישמיע לאביו מאמר חסידות שהוקלט מפי הרבי מליובאוויטש בעצמו.

הוא בחר באקראי קובץ שמע שמצא ברשותו, וקולו של הרבי נישא בחדר, פותח בביאור חסידי. לפתע הזדעזע הרב החולה, פקח את עיניו והביט נכחו. זה היה לא צפוי לחלוטין. הרב שמואל נבהל. הוא פחד שמעשיו מזיקים לאביו. אחר כך התעשת והמשיך להשמיע את המאמר. הדברים השפיעו על החולה בצורה ברורה, וניכר היה שלמרות מצבו הוא קשוב לקולו של הרבי.

רק באמצע ההלוויה, שבוע לאחר מכן, תפס הרב שמואל: המאמר שהשמיע לאביו, בלי להתכוון, היה המאמר הראשון שזכה אביו לשמוע בעצמו מהרבי כאשר הגיע אליו לראשונה. זה היה קטע החסידות האהוב ביותר על אביו, שהיה חוזר עליו שוב ושוב, ומדבר אודותיו בכל הזדמנות. והנה זיכתה ההשגחה העליונה את הרב ישראל יוסף להיפרד מהעולם כשהוא שומע פעם נוספת את המאמר "שלו", מפיו של הרבי אליו היה כל כך קשור.

התורה מלווה

פתחתי בכך שהרב גרוזמן לא היה אישיות יוצאת דופן. והסיפור הזה, על אירוע לא רגיל שהתרחש לאיש יחסית רגיל, לימד אותי פירוש חדש ב"ותן חלקנו בתורתך". יש לי חלק משלי בתורה, מקום אמיתי שהוא רק שלי. לפעמים ההשגחה העליונה מאירה עליי את הזרקור ואומרת – ראה, זכית לקבל את הקטע הזה שילווה אותך גם לעולם הבא.

וכמו שכתוב בפרקי אבות שהתורה שהאדם לומד היא שמלווה אותו לעולם הבא, והיא שתקום איתו גם לתחיית המתים בעולם הבא.