בשעת ערב מאוחרת הגיעו שני התלמידים לגבול העיירה הקטנה. הם צעדו ברחובות החשוכים ועיניהם ברקו בציפייה. "באנו הנה", הזכיר האחד לרעהו, "כדי לבקר אצל הצדיק רבי יצחק, שילמד אותנו פרק חשוב בעבודת השם, כיצד יש לאכול לשם שמים".

"כן", השלים חברו, "זוכר אתה כיצד התחננו לפני מורנו הבעל שם טוב שילמד אותנו הלכות סעודה בעבודת השם, וסוף סוף נעתר? והנה עכשיו אחרי נסיעה של שבועיים וחצינו, ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, להגיע לביתו של רבי יצחק".

אלא שלמרבה הפתעתם, העוברים והשבים התקשו להבין במי מדובר. "רבי יצחק הצדיק?", שאלו בתמיהה, "אין כאן צדיק כזה". לבסוף מישהו חשב מחוץ לקופסה ושלח אותם לביתו של איציק 'הבריא'.

צדיק? הר אדם!

אשתו של איציק 'הבריא' הביטה בהם בחשש ובהסתייגות. היא ידעה שבעלה לא יוכל גם לארח אותם כראוי וכיאות למעמדם. זאת בנוסף לבושה שתלמידי חכמים אלו יראו כיצד הוא מתנהג, איציק הבריא שלה, לא נעים...

התלמידים עמדו על שלהם. הם אפילו מוכנים לשלם עבור האכסניה, ובלבד שיוכלו להתארח בביתם. "כנראה צדיק נסתר הוא", לחשו התלמידים זה לזה, "ובשום פנים איננו מוכן להתגלות".

עודם מדברים והנה איציק ה'בריא' מופיע. בריא? – הר אדם! עוג מלך הבשן בכבודו ובעצמו מתקרב אל הבית. מתגלגל במלוא קומתו ורוחבו הישר אל הפתח. הוא עייף וחסר סבלנות, רק עכשיו שב מעבודתו הקשה ביער. ללא נימוסים הדף את התלמידים מהפתח, נכנס וכרז: "פֶּרְלָה, האוכל כבר מוכן?!".

התלמידים המזועזעים עמדו קפואים על סף הדלת. "מה אתם רוצים?", שאג לעברם.

"באנו בשליחותו של מורינו הבעל־שם־טוב להתאכסן אצלך!" אמרו.

"חפשו לעצמכם מקומות מכובדים יותר... אצל האנשים החשובים של העיירה, הנה, לכו לביתו של דוד המלמד, הוא לפחות יודע לקרוא... מה איבדתם אצל איציק ה'בריא'?!".

התלמידים, ביודעם שרק כאן ילמדו כיצד לאכול לשם שמים, התעקשו ונשארו בפתח הבית. עיניהם נקרעו כשראו את ארוחתו ה'בריאה' של איציק. לא פחות משני כיכרות לחם שחור, קערה ענקית של ירקות גינה ועוף שלם על כרעיו ועל קרבו נבלעו בתוך מעיו של איציק.

התאוותנות בלטה מכל תנועה שלו. הוא לא שש לראות את האורחים הצופים בארוחתו, וניסה מפעם לפעם לגרש אותם כאילו היו זבוב טרדני. והם עומדים ורואים את איציק מתמלא, ומתמלא.

כשסיים סוף סוף את ארוחתו גער כלפיהם: "אִמרו מה אתם רוצים, והעיקר שתסתלקו לי מכאן ובמהירות!".

התלמידים ניצלו את ההזדמנות. "מדוע אתה אוכל כל כך הרבה?!", שאלו.

מפגש ביער

פניו של איציק השתנו, קולו התעדן, והוא הכניסם לשבת מולו. "לא סיפרתי זאת מעולם לאיש, גם לא לאשתי", אמר. "איני חייב חשבון לאף אחד – מלבד לאחד יחיד ומיוחד, לבורא העולם".

והוא סיפר.

"היה זה לפני עשר שנים. בלילה חשוך שבתי מעבודתי ביער. לפתע שמעתי צרחות אימה. שני שודדים עם כלי נשק בידיהם, כיוונו רובה לעבר יהודי תועה. התקרבתי בזריזות ובשקט, ובכוחות שהקב"ה נתן לי תפסתי בראשיהם של שני השודדים והיטחתי אותם זה בזה. היהודי ניצל.

"חזרתי הביתה, כשבראשי רק מנקרת המחשבה: ומה הייתי עושה לו היו שם שלושה שודדים? באותו ערב החלטתי, שאת כל כספי וכל כוחי אשקיע באכילה. אהיה גיבור גדול מאוד, שיפחדו ממני כל חיות היער, השודדים והליסטים הנטפלים לשווא ליהודים מסכנים. את כל חיי אקדיש אך ורק להצלת יהודים!".

-

הבעל שם טוב הקדוש, שיום פטירתו הוא בחג השבועות, חינך לראות בכל אחד את הלב היהודי הפועם בו, את הנשמה האלוקית, ואת מה שהוא מוכן לעשות – בדרכו שלו – עבור ריבון העולמים.