כאשר דמותו השפופה של רבי דוד לייב שוורץ נצפתה בפתח אולם השמחות, הייתה נכנסת עימו גם רוח חסידית מן העבר. "השנורר כאן", הוא היה מכריז, "תנו לי את חלקי". הוא היה מסתובב בין המסובים לקבץ צדקה, פרוטה לפרוטה, מטבע למטבע ושטר לשטר. רבי דוד לייב, מדמויות ההוד של שיכון ויז'ניץ בבני ברק, גילם בהליכותיו דמות נדירה של יהודי חסידי שאין לו בעולמו אלא ביצוע שליחותו בעולם, ובמקרה שלו – קיבוץ נדבות עבור אלו שאין להם.

סיפורים רבים אפפו את דמותו עוד בחייו. הסיפור הבא הוא בעיניי הוראה חשובה בחייו של עובד השם: ערב אחד נכנס רבי דוד לייב כדרכו לשמחה משפחתית בעיר מגוריו. בעלי השמחה השתייכו למעמד הכלכלי הגבוה של קהילתם. בעלי השמחה, שהזמינו אורחים מחוץ לעיר, התביישו בתופעת הקבצנות שעלולה לתת לאורחים תחושה מעיקה ולא-נוחה. הם החליטו להציב שומר, שלא יאפשר לקבצנים להיכנס אל השמחה.

סטירה מצלצלת...

את רבי דוד לייב לא עניינו שומרים, והוא מצא את מקומו מהר מאוד בתוך אולם השמחות. בעל השמחה קלט בזווית עיניו את רבי דוד לייב מסתובב בין האורחים ומקבץ מעות. הוא ניגש אליו, ובקול שאינו משתמע לשתי פנים דרש: עזוב את המקום!

בתגובה, רבי דוד לייב פושט את ידו ומגיש אליו בטענה: הבא לי את חלקי, תן צדקה! בעל השמחה התרגז מאוד, לא הצליח לשלוט ברגשותיו והעניק לו סטירת לחי. רבי דוד לייב, יהודי מבוגר, תלמיד חכם, שריד לדור דעה שלפני השואה, לא התבלבל. הוא הגיב מייד: "את שלי קיבלתי ממך הרגע, וכעת תשלם את חלקם של האלמנות והיתומים, תן צדקה!".

בעל השמחה לא יכול היה שלא להתפעל ממידת האמת וההתמסרות למצוות הצדקה, ביקש את סליחתו של החסיד והעניק לו צדקה ביד נדיבה.

תמסור לילדים שלך

המשפט הזה: את חלקי קיבלתי כעת, וכעת תן את חלקם של האלמנות והיתומים – הוא תמצית המושג בחסידות 'ביטול'. היכולת להניח את המקום האישי לגמרי בצד, ולהתמסר עבור המטרה העליונה.

אנחנו עוד בימי המילואים של חג השבועות, ובקהילות רבות חוזרים השבת ולומדים את פרקי אבות מהמשנה הראשונה "משה קיבל תורה מסיני". קבלת התורה מחייבת תנועת נפש שמגולמת ב'סיני', בהתבטלות. ישנן תכונות חשובות רבות: התמסרות, התקדשות והתמדה. אך רק ההתבטלות, הענווה, היא הדרך להעביר את התורה. ככה המסר עצמו מדבר, לא המעביר אותו.

כל אחד מאיתנו הוא 'מעביר תורה', לפחות עבור הילדים שלנו, אם לא במעגלים רחבים יותר. המבחן להצלחה שלנו ב'העברת התורה' הוא השאלה כמה אנחנו מסוגלים להניח את עצמנו בצד ולהעניק למסר הטהור לדבר. בלי אגו, בלי אינטרסים. פשוט להיות בביטול.