בס"ד. ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תש"ל
(הנחה בלתי מוגה)
זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה גו'1, ומפרש רש"י דיוק הלשון תפול [וכפי שהקשה במדרש2, וכי הארץ נופלת, והלא כתיב3 והארץ לעולם עומדת], על שם שנתחלקה בגורל (כמ"ש4 אך בגורל יחלק את הארץ) נקראת חלוקה לשון נפילה (כמובא במפרשי רש"י5 מ"ש6 הפיל פור הוא הגורל). וצריך להבין, מדוע היתה חלוקת הארץ ע"י גורל דוקא, דבשלמא בנוגע לכיבוש הארץ מובן שהוצרך להיות באופן שאינו טבעי, כפי שמצינו ביהושע7 בנוגע לכיבוש יריחו שהיתה מנעולה של ארץ ישראל8, שהי' זה באופן שהכהנים הקיפו את יריחו עם הארון שבע פעמים כו', אבל בנוגע לחלוקת הארץ אינו מובן מדוע הוצרכה להיות באופן של גורל דוקא.
ב) ומבואר בהדרושים9, שיובן בהקדים ביאור רבינו הזקן10 בענין ריב"ז שבכה ואמר איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי11, והוא תמוה, שהרי ריב"ז למד שמונים שנה תורה12, ולא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין13, והי' חסיד גדול ומופלג, ואיך הסתפק באיזה דרך מוליכין אותו (וכמו שמתמי' בסש"ב14 על רבה שאמר15 כגון אנא בינוני, דלא שבקית חי' לכל ברי'). אך הענין הוא, שאמירתו איני יודע כו' לא היתה בנוגע לכחות הגלויים שבנפש הקשורים עם עניני העבודה הגלויים, וכמו בלימוד התורה, שכשהלימוד הוא כדבעי ה"ז פועל ביטול וענוה (היפך הישות), דכל הקרוב כו' הוא יותר כלא כו'16, אלא מה שנסתפק הי' בנוגע לבחי' הנשמה שלמעלה מהדעת, שהרי יש נשמות גבוהות שאף שהשכל שלהם בקליפות תמיד, מ"מ נקל להם לבוא לידי תשובה מחמת נשמתם שהיא מעולם העליון, ויש להיפך, אפילו הצדיקים ששכלם תמיד בעבודת ה', אפשר שיש להם נשמה נמוכה והיא בקליפות כו'. ועל זה אמר ריב"ז איני יודע כו', דכיון שעצם הנשמה היא למעלה מהדעת, שזהו מ"ש17 לא ידעתי נפשי, לכן איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי כו'.
ג) והנה בחי' זו שלמעלה מהדעת הוא הנקרא בשם גורל, וכמבואר באגה"ק18 בביאור מארז"ל19 אבוך במאי הוי זהיר טפי – כי אף שכללות הגילוי שע"י עסק התומ"צ הוא שוה לכל נפש מישראל, אעפ"כ, בדרך פרט אין כל הנפשות כו' שוות בנוגע לענין שבו צ"ל זהיר טפי (שענין זה נעשה השער שדרכו נמשכים ועולים כל עניני עבודתו20 ) – שיתרון האור הזה הפרטי לנשמות פרטיות אינו בבחי' טעם ודעת המושג, אלא למעלה מבחינת הדעת כו', ודוגמתו למטה הוא בחי' הגורל ממש.
וענין בחי' זו בעבודת ה' (שהרי כל ענין הוא הוראה לכל אחד מישראל בעבודת ה') יש לבאר בכמה בחינות. הא', שזהו בחי' אמונה במה שאין השכל והדעת משיג, דהיינו שידע בנפשו שיש ענינים שאי אפשר להשיג בשכלו, אלא צריך לסמוך על האמונה שלמעלה מהשכל. והיינו, שבדרגות שבהם שייך ענין הידיעה וההשגה, אין צורך בענין אמונה, ורק כשמסתיים ענין השכל וההשגה, אזי יש צורך בענין האמונה בדרגות נעלות יותר כו'. וכפי שמצינו אפילו בנוגע למשה רבינו, שבחינתו היתה חכמה דקדושה, ומ"מ נאמר עליו פתי יאמין לכל דבר21, שזהו לגבי בחי' רצון העליון שלמעלה מהחכמה, ובספירות הוא ספירת הכתר. ובכללות הנה ענין האמונה הוא בבחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' ממכ"ע שבה שייך ענין ההשגה כו'22. ובחי' הב' בענין הגורל בעבודה הוא הביטול אליו ית' שבענין המס"נ שלמעלה מהשכל, שהוא מבחי' היחידה, בחי' סובב שבנפש כו'. ובעבודה בפועל הוא כללות ענין הקבלת עול שבקיום המצוות, והיינו, שקיום המצוות אינו מצד ההבנה וההשגה כו', אלא רק מצד ציווי הקב"ה, כלשון ברכת המצוות אשר קדשנו במצוותיו וצוונו כו'.
ועפ"ז יובן מ"ש אך בגורל יחלק את הארץ, דהנה, ארץ קאי על עוה"ב, שעיקרו הו"ע התגלות סוכ"ע, בחי' כתר, ולכן בגורל דוקא תחלק הארץ, שהוא ע"י העבודה בבחי' סובב שבנפש, בחי' יחידה שנקראת גורל (כנ"ל), כי התגלות סוכ"ע זהו דוקא ע"י העבודה ג"כ בבחי' סובב שבנפש (כנ"ל). וזהו שאמר ריב"ז איני יודע באיזה דרך כו', אף שעסק כל ימיו בתומ"צ, כי עיקר התגלות העוה"ב, בחי' סוכ"ע זהו ע"י בחי' בכל מאדך23, בחי' יחידה כו'.
ד) אמנם עדיין צריך להבין, איך הי' ריב"ז יכול לומר יש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת כו' ואיני יודע באיזו מוליכין אותי, הרי אמרו רז"ל24 כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, שנאמר25 ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ (דהיינו עוה"ב26 ), דקאי גם על אלו שצריך לומר עליהם שמבלי הבט על מעמדם ומצבם הרי הם מלאים מצוות כרמון27. ומקרא מלא דבר הכתוב28 והי' אם שמוע תשמעו אל מצוותי גו' למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו', וארז"ל29 ליום שכולו ארוך, והיינו, שעל קיום המצוות בלבד (שמוע תשמעו אל מצוותי גו') מקבלים השכר דעוה"ב. וכן איתא בגמרא30 על הפסוק31 והי' כי יביאך ה' אל ארץ גו', עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ, דהיינו עוה"ב. וא"כ, איך יתכן שריב"ז שהי' חסיד גדול ומופלג הסתפק באיזה דרך מוליכין אותו.
אך הענין הוא, שגם בנוגע לקיום המצוות ישנו ענין הקשור עם בחי' הגורל דוקא. ויובן בהקדם הידוע שיש ב' ענינים בקיום המצוות, מעשה המצוות בקבלת עול, וכוונת וטעמי המצוות, וכמבואר בעטרת ראש32 בענין הפלוגתא אם מצוות צריכות כוונה או שאין צריכות כוונה33, ששניהם אמת (שהרי אלו ואלו דברי אלקים חיים34 ), אלא שיש שני מיני כוונות, יש כוונה כללית שהיא בכל המצוות בשוה שקיומן הוא מצד ציווי הקב"ה, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו (כנ"ל), שלכן אמרו לא תהא יושב ושוקל במצוותי' של תורה כו'35, אלא הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה36, ויש גם כוונה פרטית בכל מצוה, ששייכת לסגולה פרטית שבמצוה זו. וע"פ המבואר בתניא37 בפירוש לשון חז"ל38 שכר מצוה מצוה, שמשכרה נדע מהותה, מובן שהחילוק בין ב' הענינים שבמצוות הוא גם בנוגע לשכר מצוה בעוה"ב, שעיקר השכר שהו"ע התגלות בחי' סוכ"ע (כנ"ל ס"ג), קשור עם ענין הביטול והקבלת עול שמצד בחי' היחידה, ועל ענין זה אמר ריב"ז איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי כו'.
ה) וזהו זאת הארץ אשר תפול לכם לנחלה גו', דקאי על חלוקת הארץ בגורל דוקא, שענינו בעבודה הו"ע קבלת עול ואמונה שלמעלה מן הדעת, שזהו היסוד דקיום המצוות שצ"ל בכל יום (כמ"ש הבעש"ט בצוואת הריב"ש39 שלא יניח שום יום מעשיית מצוה כו'), ועד שזהו היסוד לעבודת כל היום כולו, שהתחלתה באמירת מודה אני לפניך כו', שהו"ע ההודאה, ביטול וקב"ע שמצד אמונה פשוטה כו', ונמשך אח"כ באופן דרעה אמונה40 בכחות פנימיים כו'.
ועי"ז זוכים לחלוקת וכיבוש ארץ ישראל כולה בפשטות, בגאולה האמיתית והשלימה, שאז יקויים היעוד41 ואתם תלוקטו לאחד אחד בית ישראל, ובאופן דכל יושבי' עלי'42 (עלי' דייקא, בבחי' מקיף43 ), בקרוב ממש.

הוסיפו תגובה