פרק לז

1לְדָוִ֨ד | אַל־תִּתְחַ֥ר בַּמְּרֵעִ֑ים אַל־תְּ֜קַנֵּ֗א בְּעֹשֵׂ֥י עַוְלָֽה:

אל תתחר במרעים. מוכיח את ישראל הוא שלא יתחרו בהצלחת המרעים לעשות כמעשיה' כמו (ירמיה י"ב) ואיך תתחרה את הסוסים לרוץ במרוצתם, האטיר בלע"ז:

אל תקנא בעושי עולה. לעשות עולה כמותם:

2כִּ֥י כֶֽ֖חָצִיר מְהֵרָ֣ה יִמָּ֑לוּ וּכְיֶ֥רֶק דֶּ֜֗שֶׁא יִבּוֹלֽוּן:

ימלו. שרו"נט טראנקיי"ץ בלע"ז, ל' כריתה:

3בְּטַ֥ח בַּֽ֖יהֹוָה וַֽעֲשֵׂה־ט֑וֹב שְׁכָן־אֶ֜֗רֶץ וּרְעֵ֥ה אֱמוּנָֽה:

בטח בה'. ואל תאמר אם לא אגזול ואגנוב או אתן לעני צדקה במה אתפרנס:

ועשה טוב. ואז תשכון ארץ לאורך ימים:

ורעה אמונה. תאכל ותתפרנס משכר האמונה שהאמנת בהקדוש ברוך הוא לסמוך עליו ולעשות טוב:

4וְהִתְעַנַּ֥ג עַל־יְהֹוָ֑ה וְיִֽתֶּן־לְ֜ךָ֗ מִשְׁאֲלֹ֥ת לִבֶּֽךָ:

והתענג על ה'. התענג בתפנוקי' על משענתו של הקדוש ברוך הוא:

5גּ֣וֹל עַל־יְהֹוָ֣ה דַּרְכֶּ֑ךָ וּבְטַ֥ח עָ֜לָ֗יו וְה֣וּא יַֽעֲשֶֽׂה:

גול על ה' דרכך. גלגל עליו כל צרכיך:

6וְהוֹצִ֣יא כָא֣וֹר צִדְקֶ֑ךָ וּ֜מִשְׁפָּטֶ֗ךָ כַּֽצָּֽהֳרָֽיִם:

7דּ֚וֹם֙ | לַֽיהֹוָה֘ וְהִתְח֪וֹלֵ֫ל ל֥וֹ אַל־תִּ֖תְחַר בְּמַצְלִ֣יחַ דַּרְכּ֑וֹ בְּ֜אִ֗ישׁ עֹשֶׂ֥ה מְזִמּֽוֹת:

דום לה'. המתן לישועתו כמו (שמואל א י״ד:ט׳) אם כה יאמרו אלינו דומו דיהונתן, ומנחם חברו לשון דממה כמו וידם אהרן (ויקרא י׳:ג׳) וגם כן פתר טוב ויחיל ודומם (איכה ג׳:כ״ו) ודונש מודה לו:

והתחולל. לשון תוחלת:

אל תתחר. לאמר ארשיע כמותו ואצליח כמותו:

8הֶ֣רֶף מֵ֖אַף וַֽעֲזֹ֣ב חֵמָ֑ה אַל־תִּ֜תְחַ֗ר אַךְ־לְהָרֵֽעַ:

הרף מאף. הרף מהרשיע שלא יבא עליך אף:

ועזוב. דבר המביא עליך חמתו של הקב"ה:

9כִּֽי־מְרֵעִ֥ים יִכָּֽרֵת֑וּן וְקוֵֹ֥י יְ֜הֹוָ֗ה הֵ֣מָּה יִֽירְשׁוּ־אָֽרֶץ:

כי מרעים. שאתה רואה עתה מצליחים הם יכרתון:

10וְע֣וֹד מְ֖עַט וְאֵ֣ין רָשָׁ֑ע וְהִתְבּוֹנַ֖נְתָּ עַל־מְקוֹמ֣וֹ וְאֵינֶֽנּוּ:

ועוד מעט. כשתמתין עוד מעט תראה כי אין הרשע:

והתבוננת על מקומו. ותסתכל על מקום שהיה שם ואיננו כי מת ואבד:

11וַֽעֲנָוִ֥ים יִֽירְשׁוּ־אָ֑רֶץ וְ֜הִתְעַנְּג֗וּ עַל־רֹ֥ב שָׁלֽוֹם:

12זֹמֵ֣ם רָ֖שָׁע לַצַּדִּ֑יק וְחֹרֵ֖ק עָלָ֣יו שִׁנָּֽיו:

וחרק. כמו חרקו שן ארקי"נט בלע"ז, (איכה יד):

13אֲדֹנָ֥י יִשְׂחַק־ל֑וֹ כִּֽי־רָ֜אָ֗ה כִּֽי־יָבֹ֥א יוֹמֽוֹ:

14חֶ֚רֶב | פָּֽתְח֣וּ רְשָׁעִים֘ וְדָֽרְכ֪וּ קַ֫שְׁתָּ֥ם לְ֖הַפִּיל עָנִ֣י וְאֶבְי֑וֹן לִ֜טְב֗וֹחַ יִשְׁרֵי־דָֽרֶךְ:

חרב פתחו. הרשעי' פתחו, אנקומנצירנט בלע"ז תגר וחרום מתחילים הרשעים מאליהם:

15חַרְבָּם תָּב֣וֹא בְלִבָּ֑ם וְ֜קַשְּׁתוֹתָ֗ם תִּשָּׁבַֽרְנָה:

16ט֣וֹב מְ֖עַט לַצַּדִּ֑יק מֵֽ֜הֲמ֗וֹן רְשָׁעִ֥ים רַבִּֽים:

טוב מעט לצדיק. טובים מעט אנשים שהולכים לעזרת הצדיקים:

מהמון רשעים רבים. אמרפל וחביריו שהתחילו מלחמ' בעולם בשביל לשבות את לוט ולהתגרות באברהם מעט אנשים שהיו עם אברה' הצליחו והרגו כל אותן האוכלסין:

17כִּ֚י זְרוֹע֣וֹת רְ֖שָׁעִים תִּשָּׁבַ֑רְנָה וְסוֹמֵ֖ךְ צַדִּיקִ֣ים יְהֹוָֽה:

18יוֹדֵ֣עַ יְ֖הֹוָה יְמֵ֣י תְמִימִ֑ם וְ֜נַֽחֲלָתָ֗ם לְעוֹלָ֥ם תִּֽהְיֶֽה:

יודע ה' ימי תמימים. מכי' את מעשי ימיהם ונחלתם וקבול שכר' מאתו לעול' תהיה:

19לֹֽא־יֵ֖בֹשׁוּ בְּעֵ֣ת רָעָ֑ה וּבִימֵ֖י רְעָב֣וֹן יִשְׂבָּֽעוּ:

20כִּ֚י רְשָׁעִ֨ים | יֹאבֵ֗דוּ וְאֹֽיְבֵ֣י יְ֖הֹוָה כִּיקַ֣ר כָּרִ֑ים כָּל֖וּ בֶֽעָשָׁ֣ן כָּֽלוּ:

כיקר כרים. כאור ענן בקר הנראה שחרית מלבין על מרחבי בקעה שאינו מתקיים, כרים מישור כמו כר נרחב (ישעיה ל') כיקר לשון אור יקרות (זכריה י״ד:ו׳), ויש פותרין כיקר כרים, ככבוד כבשים שמפטמין אותן לטבח:

21לוֶֹ֣ה רָ֖שָׁע וְלֹ֣א יְשַׁלֵּ֑ם וְ֜צַדִּ֗יק חוֹנֵ֥ן וְנוֹתֵֽן:

לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. הקב"ה שהוא צדיקו של עולם חונן משלו ונותן לזה שהלוה מה שהוא גוזל ממנו:

22כִּ֣י מְ֖בֹֽרָכָיו יִ֣ירְשׁוּ אָ֑רֶץ וּ֜מְקֻלָּלָ֗יו יִכָּרֵֽתוּ:

כי מבורכיו. של צדיקו של עולם יירשו ארץ:

23מֵֽיְהֹוָה מִֽצְעֲדֵי־גֶ֥בֶר כּוֹנָ֗נוּ וְדַרְכּ֥וֹ יֶחְפָּֽץ:

מצעדי גבר. מי שהוא גבור ביראת הקדוש ברוך הוא ליש פאש דופורט בלע"ז:

כוננו. פורי"נט אפיטייץ בלע"ז:

24כִּֽי־יִפֹּ֥ל לֹֽא־יוּטָ֑ל כִּֽי־יְ֜הֹוָ֗ה סוֹמֵ֥ךְ יָדֽוֹ:

יפול. לבורג"א בלע"ז, לשון ותפול מעל הגמל (בראשית כ״ד:ס״ד):

כי. כמו אם:

לא יוטל. לא יושלך להיות נעזב:

25נַ֚עַר | הָיִ֗יתִי גַּם־זָ֫קַ֥נְתִּי וְֽלֹא־רָ֖אִיתִי צַדִּ֣יק נֶֽעֱזָ֑ב וְ֜זַרְע֗וֹ מְבַקֶּשׁ־לָֽחֶם:

נער הייתי. פסוק זה שר העולם אמרו דאילו דוד לא קשיש כולי האי:

26כָּל־ הַ֖יּוֹם חוֹנֵ֣ן וּמַלְוֶ֑ה וְ֜זַרְע֗וֹ לִבְרָכָֽה:

כל היום. הצדיק חונן עניים ומלוה להם:

וזרעו. זה שהוא זורע לצדקה סופו לברכה:

27ס֣וּר מֵ֖רָע וַֽעֲשֵׂה־ט֜֗וֹב וּשְׁכֹ֥ן לְעוֹלָֽם:

28כִּ֚י יְהֹוָ֨ה | אֹ֘הֵ֚ב מִשְׁפָּ֗ט וְלֹא־יַֽעֲזֹ֣ב אֶת־חֲ֖סִידָיו לְעוֹלָ֣ם נִשְׁמָ֑רוּ וְזֶ֖רַע רְשָׁעִ֣ים נִכְרָֽת:

29צַדִּיקִ֥ים יִֽירְשׁוּ־אָ֑רֶץ וְיִשְׁכְּנ֖וּ לָעַ֣ד עָלֶֽיהָ:

30פִּֽי־צַ֖דִּיק יֶהְגֶּ֣ה חָכְמָ֑ה וּ֜לְשׁוֹנ֗וֹ תְּדַבֵּ֥ר מִשְׁפָּֽט:

פי צדיק יהגה. תחלה בלבו חכמה לראות דין שפסקה תורה לכל דבר, ואח"כ לשונו תדבר משפט:

31תּוֹרַ֣ת אֱלֹהָ֣יו בְּלִבּ֑וֹ לֹ֖א תִמְעַ֣ד אֲשֻׁרָֽיו:

לא תמעד אשוריו. לא יחליקו צעדיו:

32צוֹפֶ֣ה רָ֖שָׁע לַצַּדִּ֑יק וּ֜מְבַקֵּ֗שׁ לַֽהֲמִיתֽוֹ:

33יְהֹוָה לֹא־יַֽעַזְבֶ֣נּוּ בְיָד֑וֹ וְלֹ֥א יַ֜רְשִׁיעֶ֗נּוּ בְּהִשָּׁפְטֽוֹ:

34קַוֵּ֚ה אֶל־יְהֹוָ֨ה | וּשְׁמֹ֬ר דַּרְכּ֗וֹ וִירֽוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ בְּהִכָּרֵ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה:

35רָאִיתִי רָשָׁ֣ע עָרִ֑יץ וּ֜מִתְעָרֶ֗ה כְּאֶזְרָ֥ח רַֽעֲנָֽן:

ומתערה. משריש כמו (ישעיהו י״ט:ז׳) ערות על יאור, ובלשון משנה יש הרבה אילן שנפשח ומעורה בקליפה:

כאזרח רענן. כאחד מאזרחי הארץ הנשרשין וממולאים בנכסים וכן פירש מנחם כאזרח רענן מתלחלח ומתצמח כאשל הנשרש ואזרח מאזרחי בני אדם אנשי שרשים המה (סא"א):

36וַיַּֽעֲבֹר וְהִנֵּ֣ה אֵינֶ֑נּוּ וָֽ֜אֲבַקְשֵׁ֗הוּ וְלֹ֣א נִמְצָֽא:

37שְׁמָר־תָּ֖ם וּרְאֵ֣ה יָשָׁ֑ר כִּי־אַֽחֲרִ֖ית לְאִ֣ישׁ שָׁלֽוֹם:

שמר תם. הסתכלו בדרכי התמימים ללמוד ממעשיהם:

כי אחרית לאיש שלום. אם ראשית אין לו אחרית יש לו, אבל פושעים וחטאים ורשעים אחרית' נכרת' ונשמדו יחדיו:

38וּפֹ֣שְׁעִים נִשְׁמְד֣וּ יַחְדָּ֑ו אַֽחֲרִ֖ית רְשָׁעִ֣ים נִכְרָֽתָה:

39וּתְשׁוּעַ֣ת צַ֖דִּיקִים מֵֽיְהֹוָ֑ה מָֽ֜עוּזָּ֗ם בְּעֵ֣ת צָרָֽה:

40וַיַּעְזְרֵ֥ם יְהֹוָ֗ה וַיְפַ֫לְּטֵ֥ם יְפַלְּטֵ֣ם מֵֽ֖רְשָׁעִים וְיֽוֹשִׁיעֵ֑ם כִּ֖י חָ֣סוּ בֽוֹ: