ט"זא ש"ךב יו"ד סי' ק"כ (עייןג פסחים דף ל"אד דישראל מנכרי לא קני משכון וברשותיה דהנכרי קאי, ודמי לעבד עבריה או למקח וממכר.ו ואין היתר כשמקלקל המשכון אלא על דעת לנכות מחובו,ז כי לגזול על מנת לשלם לא אסור אלא בישראל כדאיתא בב"ק קי"ג ע"ב בעובדא דרב אשי,ח עיין שם בתוס'ט ורא"ש,י ומאי דקאמר ישראל כו'יא כיחש כן להנכרי.יב ועובדא דרבינאיג אי אפשר לתרוצי כלליד אלא בהכי שהניח להנכרי דקים הרבה כנגד העבים בענין שיצא ידי חובת תשלומין, אבל העבים ניחא טפי לרבינא, ודו"ק):
ס"ק יא.
ס"ק יט.
בא להוכיח, שמ"מ אסור לעכב המשכון לעצמו (דלא כט"ז שם שהתיר אפילו לעשות טצדקי ולעכבו כולו בעצמו כיון שהוא כבר תחת ידו בהיתר שמסרו לו), וכמבואר לעיל בפנים (שכשהחפץ של הנכרי הוא בעין היא גזלה ממש).
ע"ב (כתנא קמא).
שאסור להפקיע עצמו מהנכרי, כמבואר בב"ק קיג, רע"א. ונתבאר לעיל קו"א ס"ק ה.
שאסור להטעותו, כבפנים.
שזה מותר בנכרי, כדלעיל או"ח סי' תמ קו"א ס"ק יא.
אמר ליה לשמעיה זיל חזי אי דכותי נינהו אייתי אי דישראל נינהו לא אייתי לי, שמע ההוא כותי דהוה יתיב בפרדיסא אמר ליה דכותי שרי, אמר ליה, כותי שקיל דמי ישראל לא שקיל דמי.
ד"ה הכי (שבאמת התכוין לשלם לו).
פ"י סי' יב. וראה נעם אליעזר סי' יד אות ג.
לא שקיל דמי, דמשמע שאם היה מקבל דמים היה מותר ליקחם ללא ידיעתו.
ובאמת אסור ליקח מישראל ללא ידיעתו אף על דעת לשלם (כדלקמן בפנים ס"ה).
ב"ק שם (שקנה ביחד עם הכותי עצים על מנת לבקע, ואמר לשמשו שיזדרז ויקח בשבילו את העבים ואת הדקים ישאיר לכותי).
שלכאורה יש כאן משום גזל.

הוסיפו תגובה