קונטרס אחרון לדיני עוברי דרכים וצער בעלי חיים:ג (ג)

ב"מ פ"ב סי' כח (דאינו מחוייב להניח מלאכתו בשביל לפרוק, הרי שאינו מחוייב להפסיד ממון בשביל מצות פריקה).

ע"ב (לענין שור שדש).

כדלקמן בהמשך (ההוכחה לזה מסי' שכה).

שהרי מיירי בשור שדש בו.

יב, א.

ראה ירושלמי ב"ק פ"ח סוף ה"ד. רמב"ם סוף הל' עבדים. נעם אליעזר סי' י.

קנה, ב. וכדלעיל או"ח סי' שכד ס"ז.

ראה לעיל או"ח סי' תקיב ס"א (שלא הותר אוכל נפש לצורך בהמה, לכם ולא לבהמה).

דברים יא, טו. שמכאן דרשו בגמרא (ברכות מ, א. גיטין סב, א. הובא לעיל או"ח סי' קסז ס"ט) שאסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו.

ס"ק ז (שמשמע מדבריו שהוא מהתורה). וכ"כ המ"א בסי' רעא סקי"ב.

לב, א ד"ה הכי קאמר (שאפילו בבטל מן הסלע חייב בחינם).

ב"מ (יז, ב) ד"ה גמ' תנו רבנן.

ס"י ד"ה הפוגע.

כרעב וצמא (שעל זה אמרו שאינו חייב להחיותו).

כפריקת משא (שבזה חייב אף להמפסיד ממון).

שו"ת מהר"ם (פראג) סי' מט. הובא ברא"ש שם סי' כט. לעיל או"ח סי' שה סכ"ט.

מפני שהיא מצטערת מרוב החלב.

שהרי זהו צער הבא לבעל חי בתולדתו.

שגם זה נקרא צער בע"ח (אלא שאינו מחוייב להפסיד ממון בשביל צער בע"ח).

ס"י-יא. לעיל שם סט"ז-יז, וש"נ.

אוצ"ל: כר"ן דביצה (א, א ד"ה ואיכא). ואולי הכוונה לדעת הרמב"ן (שבת ס, ב) בשם שו"ת הרי"ף (סי' יד), שאסרו לחלוב ביו"ט מטעם שהחלב הוא נולד (כמבואר בר"ן שם) ואסור לחלוב שלא לצורך (כדלעיל או"ח סי' תצה קו"א ס"ק ו, וסי' תקה ס"ג, וסי' תקיח קו"א ס"ק ה ד"ה וכן משמע). ואילו לדעת מהר"ם מותר לחלוב מטעם צער בע"ח.