עיין לחם משנה,א שדבריו הם הפך תלמוד ערוך (בבא קמא פ"א) דלא אמרוב אלא בהיזמי לחין דאין דעתיה עלייהו,ג ומשום הכי אסרו בהמה גסהד שמכלה האילנות עיין שם,ה וכן פסק הרמב"ם,ו וכן פסק רשב"ם פרק יש נוחליןז גבי בני יוסף, ואם כן אין חולק על רבי שמעון בן אלעזר. וזו היא כוונת המגיד משנה שחילק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ,ח רוצה לומר דשאני ארץ ישראל שהקב"ה נתנה להם מורשהט (וגם לשבטים נתחלקה על פי ה' באורים ותומים כדתניא בב"ב דף קכ"ב. ועיין שם בדף ק"[ו] ע"ב). ואף שאף על פי כן לא נקנית להם אלא בחזקה המועלת,י כדאמרינן בקדושין דף כ"ו במה ירשתם בישיבה, והכי נמי אמרינן בב"ב דף ק'.יא מכל מקום כיון שהקב"ה נתנה להם דינה כמתנה,יב שדינה כמכר, שהמוכר או הנותן עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחד זכה בכולן,יג עיין סי' קצ"ב.יד מה שאין כן בהפקר שאפילו מיצר מפסיק,טו הואיל ואין דעת אחרת מקנה אותו כמו במתנה עיין סמ"ע סימן ער"ה ס"ק י"ד, הילכך לא מהני הישיבה בערים להיערים אלא בארץ ישראלטז ודו"ק.
והא דאמרינן בב"מ דף ק"זיז דאסור לקוץ עצים מהיער. ואף שהרמב"ם שם בדין ההואיח נתחכם לכתוב אילן סתם,יט אין זה מספיק בגמרא, דאבא הוא יערכ צומח עצים.כא עיין מועד קטן דף י"ב ע"בכב ובנדרים דף ס"ב.כג יש לומר שקנאוהו מהמלך או מבאי כחו, שכמו שהמלך קונה השביה לעבדים כמ"ש הרמב"ם פ"ט מהלכות עבדיםכד בלא חזקה המועלת שהרי לא הזכירה כלל, ומן הסתם אין כל השביה עושה לו רחיצה סיכה כו',כה וגם אין הנכרי קונה בחזקה כלל,כו אלא חזקתו היא חזקת ידו שכבש במלחמה, כמ"ש התוס' בגיטין דף ל"ח בד"ה אבל בחזקה בשם ר"ח, כך הוא קונה כל הארץ בחזקת ידו שלא בחזקה המועלת כמ"ש התוס' שם ד"ה עמון כו' ע"ש, הלכך כל מקום שמגיע חוזק ידו זו היא חזקתו האמורה בגמרא שם, ואפילו ביערים ונהרות.כז
אלאכח דלהרמב"ם זה אינו אלא במלך, כעמון ומואב שטהרו בסיחוןכט שהיה מלך האמורי,ל מדסיים הרמב"ם שםלא הרי דיניו כו', מכלל שמדינא דמלכותא נגעו בה, וכן הוא בכסף משנה שם. ועיין שם בשם הרשב"אלב דאף בדינא דמלכותא לא קני גופו, מכלל שלא בדינא דמלכותא לא קני כלל. דלמה שכתב הכסף משנה בלישנא בתרא, קשה מאי מייתילג רב פפא מעמון ומואב לעבד שנשבה ושלא בדינא דמלכותא.לד כילה מלכות סיחון מועלת לישראל,לו כמשמעות הרמב"םלז ועבד הנלקח כו' כעבד כנעני כו', משמע אף לישראל שהוא ממלכות אחרת. דהכא אין הטעם כמ"ש הרמב"ם סוף פ"ה מהלכות גזלה שהרי הסכימו כו' והוא אדוניהם כו',לח דהא עיקר הקנין הוא באומה אחרת,לט אלא שכן הוא משפטי כל המלכים במלחמותיהם.מ אלא ודאי שגם עבד שנשבה מיירי בדינא דמלכותא. דסתמאמא דמילתא אי אפשר בענין אחר, או שנשבה בפרהסיא בחוזק יד במלחמה על מלך זה ממלך אחר, או שנשבה בגנבה והוליכוהו למלכות אחרת ופדאוהו שם, ואם היתה אותה המלכות בשלום עם מלכות זו סתמא דמלתא אפשר להוציאו בלא פדיון על פי המלך, אלא ודאי שאותה מלכות במלחמה עם מלכות זו ונותנת רשות לגנוב נפשות ממנה ולהביאן לכאן, וזו היא גם כן דינא דמלכותא כמ"ש הרמב"ם. ומכאן הוציא הרמב"ם דין זה, מדתנן סתמא עבד שנשבה, משמע אפילו בגנבה ולא במלחמת מלך דוקא, ואפילו הכי ילפינן מסיחון שקנה הארץ קנין גמור,מב וממלך ערד שקנהמג על כל פנים עבד ישראל ואפשר אפילו ישראל גופיהמד קנין גמור למעשה ידיו מדין תורה, מדגמרינן מיניה לעבד שנשבה הלכה למעשה.מה ואם כן כל שכן שקונה קרקע ישראל קנין גמור כמו שקנה סיחון. ובריש פרק לולב הגזולמו אמרינן בהדיא דלא קני, וכן הוא בפרק הניזקיןמז גבי סיקריקון ובדוכתי טובא, והמג"א סי' תרל"זמח הוסיף דאפילו של נכרי [לא] קני.מט ועל כרחך צריך לומר דמלך שאני כמו שכתב הרמב"ם.
ומיהו קנין מלך נכרי אינו אלא למעשה ידיו כדילפינן ממהם תקנו,נ וישראל הבא מכח נכרי הרי הוא כנכרי,נא ולא קני לגופו אלא ביאוש,נב דכיון שנתייאשו בעליו אינו עבד של ישראל כלל אלא של נכרי, וישראל הקונה ממנו קונה גם גופו כמ"ש הרמב"ם שם.נג ואף דלהרמב"םנד לא מהני יאוש בקרקע, ועבדים הוקשו לקרקעות,נה שאני הכאנו דכתיבנז עבד איש עבד שיש לרבו רשות עליו כו' כדאמר שמואל שם.נח ואף שקיימא לןנט דצריך גט שחרור כדרבי יוחנן שם דף ל"ט, היינו דוקא משום דגמר לה לה מאשה (כראב"י) [כרבי יוחנן] גופיה שם,ס אבל לענין חירות דרשינן עבד איש. דאם לא כן לא היה יאוש מועיל כמו הפקר כמ"ש התוס' בב"ק דף ס"ו ע"א ד"ה כיון כו'סא (עיין שםסב שכוונת קושייתם היאסג טעמא דגמר לה לה הא לאו הכי אין צריך גט שיחרור.סד דבענין אחר אין מקום לקושייתם להמעיין בסוגיא דנתייאשתי.סה ועל זה תירצו שאין לרבו רשות וכו', והיינו דרשת שמואל, אף דהתם מיירי אליבא דר' יוחנן,סו ודו"ק). ושגגה יצאה מלפני הש"ך ח"מ סימן שע"א סק"א שכתב על לשון הש"ע,סז והוא הדין עבדים כו', וזה אינו, דיאוש מהני בעבדים והוא תלמוד ערוך.סח וצריך לומר שכוונת הש"ך אינה אלא גוף הדין דקרקע אינה נגזלת.סט
ותדע,ע דאף ללישנא בתרא דהכ["מ]עא דסוגיא דהשולח מיירי שלא בדינא דמלכותא ואפילו הכי קני למעשה ידיו, גם כן אי אפשר לומר דלהכי אהני יאוש דדוקא אחר יאוש קני כפירוש רש"י,עב דהא יליף מסיחון שקנה קרקע וקרקע אין יאוש מועיל בה כלל להרמב"ם.עג ורש"י יש לומר דסבירא ליה כהירושלמיעד שהביאו התוס' ריש פרק לולב הגזולעה דיש יאוש לקרקע.עו אבל להרמב"ם צריך לומר דיאוש שאמרו בעבד שנשבה אינו אלא משום קניית הישראל גוף העבד, אבל מעשה ידיו קנה מהנכרי אף לפני יאוש. וכן משמע בהדיא ברמב"ם פ"ח שם,עז שפסק שם דלפני יאוש צריך ליתן דמיו לרבו שני, והיינו משום דקני למעשה ידיו. ולא משום דלמא מימנעי ולא פרקי,עח מדלא חשש לזה בפדאו לשם בן חורין שלא ישתעבד בו או יחזיר מעותיו,עט דהתם מפורשת חששא זו בגמרא, עיין שם היטב, ובלחם משנה שתמה על הרמב"ם.פ ולפי מה שנתבארפא אתי שפיר, דהרמב"ם סבירא ליה, כיון שהתוספתא נשנית כאוקימתת אביי בלפני יאושפב אין למדין הימנה, כיון שלא הביאוה בגמרא לפשוט ממנה,פג כמ"ש הרא"ש פ"ב דחולין.פד ובפרט כאן דרשב"ג מטעי טעי בת"ק לרבא,פה יש לומרפו דהתוספתא נשנית לטעותא דרשב"ג בת"ק, דת"ק חייש למימנעי ולא פרקי כשפדאו לשם בן חורין, ואף שהלה יחזיר לו דמיו לא ירצה להיות מעותיו בטלות על חנם, מה שאין כן בפדאו לשם עבד ישתעבד בו הוא עד שיבא הלה,פז ורשב"ג סבירא ליה דגם בעבדים מצוה לפדות, ולא יחוש אם יהיו מעותיו בטלות עד שיבא הלה ויפדנו מידו וישתעבד בו, אבל אם לא יפדנו מידו בודאי מימנעי, דאין זו מצוה כלל ליתן מתנה. אבל באמת ת"ק לא חייש כלל לדלמא מימנעי,פח ואם כן לפני יאוש אף שפדאו לשם בן חורין ישתעבד בופט ואין צריך ליתן לו כלום, אבל לשם עבד קני ליה למעשה ידיו מהנכרי שקנאו בדינא דמלכותא למעשה ידיו, משום הכי צריך להחזיר מעותיו, וזה צריך להחזיר העבד למי שהגוף שלו,צ ואני קורא בו עבד איש,צא עבד שיש לרבו רשות עליו קרוי עבדו, ושעבודא בעלמא הוא דאית לשני על מעשה ידיו, ודו"ק היטב:
הוסיפו תגובה