קידוש. "כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים, ומועדי קדשך בשמחה ובששון הנחלתנו"... בכל שבת וחג אנו אומרים את נוסח הקידוש, המזכיר לנו כי השבתות והחגים נעלים וקדושים יותר מכל ימות השנה.

בחג הפסח, הקידוש הוא השלב הראשון במסע הרוחני שלנו. המסע אל החירות יארך לילה שלם... במהלכו, נזכר בימי השעבוד הקשים במצרים, נטעם מעט מהמרירות שחשו אבותינו בעבדות אכזרית, ונודה לה' על כך שאנו בני חורין, חפשיים ומשוחררים. במהלך הלילה גם נשאל את עצמנו: האם אנו באמת חפשיים? האם אנחנו מתנהגים כראוי, או שמא מושפעים מקודי-התנהגות חברתיים ולחץ חיצוני? יחד עם החירות מעבדות מצרים, נשתחרר מהעבדות המודרנית נוסח המאה ה-21...

מה עושים:

כולם נעמדים על מקומותיהם, ויחדיו אומרים את הקידוש (שימו לב: שלא כמו בכל שבתות השנה, בליל הסדר כולם אומרים את הקידוש יחד!). כוס הקידוש היא הכוס הראשונה של ארבעת הכוסות.

בימים עברו היו נוהגים האנשים החשובים לאכול ולשתות ב"הסיבה", כשהם נשענים על צידם – על כרים וספות. בליל הסדר אף אנו ננהג כך, על-מנת לזכור שאנו בני-חורין: את כוס היין נשתה ב"הסיבה", בישיבה בהטיה לצד שמאל, על כרית או על משענת הכסא.