פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה

">משלי ל"א, כ"ו

בקהילה החסידית, חינוך תורני תמיד היה נחשב כיסוד חיוני בהתפתחותה של נערה. ההיסטוריה של חב"ד גדושה באנקדוטות על אישה למדנית שהייתה נוהגת להשתתף עם בעלה או אביה בדיונים על הלכה או פילוסופיה חסידית. לימוד מסוג זה ניתן באופן סודי, בשקט, משום שבתקופה זו לא היה קיים חינוך תורני מאורגן ורשמי לבנות. (התייחסות זו ללימוד של נשים לא היה משהו בלתי רגיל או מפגר. המושג של חינוך פורמאלי לנשים לא היה מוכר גם בחברה הכללית באותה תקופה, לפני שלוש מאות שנה במזרח אירופה).

זמן מה לאחר מכן, בשנות השלושים, הרעיון "המהפכני" של בתי ספר רשמיים לבנות התחיל לחלחל לאט ובזהירות, לא בלי התנגדות מסוימת. בליובאוויטש, לעומת זאת, המושג דווקא התקבל בהתלהבות ונתמך על ידי האדמו"ר הקודם. ואז, ב- 1941, הרבי הגיע לארה"ב, ובנקודה זו "הארגון המרכזי לחינוך יהודי" (המרכז לענייני חינוך) קרם עור וגידים. הרבי התמנה לראש הארגון על ידי חותנו (האדמו"ר הקודם), ואחד המוסדות הראשונים שהוקמו ע"י המרכז לענייני חינוך היה בית הספר לבנות "בית רבקה".

ככל שגדלו האתגרים והדרישות של העולם בחוץ, הגבירה חב"ד חב"ד את החינוך הפורמאלי והאינטנסיבי לנשים והפכה אותו לחלק אינטגראלי בחיים היהודיים. כיום, הרשת המקיפה של בתי ספר לבנות "בית רבקה" ו"בית חנה" בכל רחבי הגלובוס, ממלבורן שבאוסטרליה עד לקמפוס הענקי בכפר חב"ד ב' בישראל, מהווה עדות משכנעת של השקפת הרבי על חינוך בנות ונשים. לרמת הלימודים במוסדות אלו אין אח ורע, הן בהיקף והן בעומק. החל מגילאי גן ועד לתיכון וסמינר, בתי הספר האלה מספקים חינוך איכותי המצייד את בוגרותיהם ביכולת עמידה בכל אתגר.

גם עבור הנשים שלא קיבלו חינוך יהודי בילדותם, חב"ד מאמינה שהמידע היהודי צריך להיות נגיש לכל אחת. מכון חנה בברוקלין, ניו יורק, בית חנה במינאפוליס, מינסוטה, מכון אלטא בצפת, ישראל, ואוהל חנה באוסטרליה, הינן דוגמאות מפורסמות למוסדות שמספקות חוויה אינטלקטואלית אינטנסיבית לאלפי נשים עם מעט רקע ביהדות, אם בכלל.

זוהי תמונת החינוך היהודי לנשים. ומה בקשר לפעילות קהילתית?

זמן קצר לאחר שעלה הרבי למנהיגות התנועה, ייסד את ארגון נשי חב"ד ("נשי ובנות חב"ד"), שהיה ונשאר יחיד בסוגו. היה זה ארגון הנשים הראשון שמטרותיו לא היו גיוס כספים ופעילויות עזר לארגונים הגבריים, אלא חינוך: חינוך עצמי וחינוך של אחרים. חינוך עצמי: המשך ההתפתחות האינטלקטואלית והרגשית על ידי לימוד תורה, בעיקר חסידות, המספקים משמעות לדרך החיים היהודית וגאוותה של האישה היהודייה, על ידי הסברת הייחודיות שלה ותפקידה בחיזוק יסודות הבית ("עקרת הבית") והכוחות המיוחדים שניתנו לה.

לגבי חינוכם של אחרים: תוכניות דינאמיות של הפצה, המביאות את המים החיים של התורה ויופיין של המצוות לידיעתם של אחרים, ובעיקר נשים ובנות, חסרות רקע תורני, באמצעות מבצעי טהרת המשפחה, שבת, כשרות ועוד, המופעלים על ידי נשות חב"ד בעולם.

כיום, הסמינרים ותוכניות הלימוד של נשות חב"ד, לשכות הדוברים ומרכזי המשאבים, הן רק מעט מפעולותיו של ארגון נשי חב"ד. במאות קהילות ברחבי העולם, ארגון נשי חב"ד נותן חסותו ל"שבוע האישה היהודייה". כל שנה באירופה ובישראל, וכל שנתיים בארה"ב, אלפי נשים מכל גווני הקשת נפגשות יחד בוועידות של נשי חב"ד כדי ללמד וללמוד, לתת ולקבל השראה, ולקבוע את האג'נדה לשנה הקרובה. חטיבת הבנות, הנקראת בנות חב"ד, מקבילה בכל הפעילויות הנ"ל עבור הגיל הצעיר יותר.

השלוחה: רכיבים: חינוך תורני ברמה גבוהה ביותר, מעורבות בפעלתנות קהילתית ובהשתדלות להפצת יהדות החל מגיל צעיר, תחושת שליחות חזקה, שהודגשה במיוחד על ידי הרבי, ההורים והמורים.

התוצאה: נשים המסוגלות באופן ייחודי ליצור ולהפעיל שלל תוכניות המספקות אתגרים ועונות על שאלות התקופה. אלפי נשים מוכשרות, יחד עם בעליהן, הפכו שליחות (שלוחות) בקהילות שונות. האתגר הראשון שעומד בפני זוגות אלה הוא להביא את הסביבה החסידות המוכרת שלהן אל מקום עם אווירה מנוכרת וערכים הפוכים; ליצור חום וכוח של בית חסידי ללא התמיכה של קהילה חסידית, הרחק ממשפחה וחברים. לעיתים קרובות, האתגר כולל את הצורך ללמוד שפה חדשה, להתמודד עם קשיים שלא ייאמנו בהשגת אוכל כשר, ולהסתגל לסגנון חיים יומיומי חדש לחלוטין. שלוחות רבות מושאות להערצה על הרצון הטוב והביטחון העצמי שבאמצעותם הן התקדמו אל האתגרים האלה. הכנסת האורחים הנדיבה המאפיינת את הבית החב"די בכל העולם היא ביטוי לחום ולחכמה של אותן נשים.

לשליחה יש תפקיד רבגוני של אם ומורה עבור ילדיה שלה, ו"אם" ומורה של מאות ילדות אחרות; דוגמה למשפחתה והשראה לקהילה כולה. בדרך כלל היא עובדת ללא ליאות משעות הבוקר המוקדמות כשהיא מנהלת או מלמדת בכיתה, מייעצת להורה או מתכננת תוכניות עד לשעות הקטנות של הלילה, בנוסף למחויבויות הביתיות שלה. (מעונות יום וקייטנות רבות מנוהלות לחלוטין ע"י נשים). השליחה ממחישה את ההיפך הגמור מהרעיון הסטריאוטיפי שמנהיגות צריכה להתבטא בגינוני ראווה וחשיפה ציבורית; היא משקמת את הדגם היהודי של מנהיגות על ידי גישה נשית, שקטה וצנועה של סמכות מוסרית, השפעה ודוגמה אישית.

כל פעילות ומוסד של חב"ד בעולם הם הגשמה של צוות שלוחים, המורכב מבעל ואישה.

מתוך מכתב של הרבי: תפקיד "הפנסאי" המדליק נשמות יהודיות שייך הרבה יותר לאישה, משום שהיא זו המדליקה נרות באופן מעשי, שקיבלה את המשימה האלוקית, הזכות המיוחדת, המצווה המאירה של הדלקת נרות לכבוד שבת קודש וימים טובים; ובמובן רוחני יותר... בתפקידה כעקרת הבית, זוהי זכותה להביא אור לבית היהודי וכל בני ביתה, כולל בעלה והילדים, חברים ואורחים הפוקדים את הבית; בתפקידה כאם, היא הראשונה להדליק באור היהדות את הנשמות הקטנות של התינוקות, עד שהם מתחילים להקרין אור זה בעצמם. כך, יש לה חלק חשוב ביותר בהפיכת ביתה ובית ישראל כולו לבית הראוי לנוכחות אלוקית, בהתאם לתכנונו ורצונו של השם – "ושכנתי בתוכם"

מתוך מכתב של הרבי לועידת נשי חב"ד, 1980.