כמנין חתיכות כו'. הרמב"םא לא העתיק אלא טעם זהב, לפי שיש נפקא מינה בין הטעמים, דלרבא אין צריך לשמרו אלא שלא תיטול חולדה בפניו*, ולרב מרי צריך לשמרו בענין שלא יחסר ממנו כלום אפילו שלא בפניו, והכי הלכתא:

[*דוקא אבל שלא בפניו לא חיישינן.]