הכרוך כו'. מ"ש הט"זא משום מלאכה שאינה צריכה לגופה דרבנן צע"ג, הלא משנה שלימה שנינוב לא יקוב אדם כו' ופרש"יג ורא"ש פ"ב דביצהד וטוש"ע סי' רס"הה וט"ז עצמו סי' תקי"דו משום גזרת כיבוי, אף שאינו עוסק כלל בכיבוי, ופשיטא דגם התם הוה מלאכה שאינה צריכה לגופה, כחס על השמן דר' יוסי פוטרז משום דס"ל כרבי שמעון,ח וכ"כ בהדיא במגיד משנה פי"בט הביאו המג"א סי' רס"ה.י וכ"ש לפי מה שכתב הט"ז סימן תקי"דיא הוה אפילו גזירה לגזירה ע"ש ובמ"ש סימן רס"ה.יב ועוד קשה דכולי פרקין דכל כתבי איירי בהא דאי שרית ליה אתי לכבויי, אף על פי שאינו עוסק כלל בכיבוי. ואפילו לדידןיג קיי"ל הכי כמבואר בסי' של"ד,יד ע"ש בב"יטו בשם המרדכי פ"ב דביצהטז והר"ן בפ' חבית,יז וע"ש בר"ן דאפילו על ידי נכרי אסור להציל,יח ואם כן הוא הדין כאן אם היה מקום לגזרת כיבוי לא היה לנו להתיר משום שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה, והטעם מבואר בר"ן שם ובסוף פ"ייט ע"ש. וכ"מ בסי' שי"אכ דמלאכה שאינה צריכה לגופה לא דמי לשאר איסור דרבנן, ע"ש בב"יכא בשם ר"חכב (ובר"ן ספ"י ודו"ק), וכן סתם בתחלה בש"ע שםכג (ע"ש), וכ"כ בט"ז שם.כד

והנה הרמב"ן במלחמות פי"וכה ס"ל כר"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה, וכ"כ גם להרי"ף, ובריש פ"ב אסר של שעוה שמא ימחוט, וכ"כ גם להרי”ף ג"כ ע"ש.כו אלא דלמ"ד בסוף סי' תקי"ד דיש איסור דאורייתא במחיטת הנר אף ביו"ט משום כיבוי (ע"ש במג"אכז ובמ"ש שם בסי' תצ"הכח), א"כ צריך לומר הא דלא אסרו לקרות לאור הנר ביו"ט, וכן להדליק בשמנים הפסולים, חוץ משמן שריפה,כט ע"כ היינו משום דלא גזרו כלל שמא ימחוט אלא שמא יטה בלבד, שההטיה קלה יותר מהמחיטה ולא גזרו אלא על דבר שקל לעשותו, כמ"ש התוס'ל (וספר התרומהלא) ספי"ו וריש ביצה.לב ולזה נתכוין ג"כ הט"זלג בתחלת קושייתו על הב"י. וכן למ"ד בסוף סי' תקי"דלד דע"י כלי יש איסור דאורייתא ואפילו הכי שלא בכלי שרי מדינא (אלא שנהגו להחמירלה) ולא גזרינן אטו כלי, כ"ש שאין לגזור על הקריאה בלבדה שמא ימחוט אפילו שלא בכלי. ועוד דאם היה מקום לגזרה זו היה ראוי לגזור ג"כ שמא ימחוט בכלי המיוחד לכך כדרכו בחול, ומחיטה זו קלה יותר מבידיו, וליתסר מהאי טעמא לקרות לאורו ביו"ט ולהדליק בשמנים הפסולים, אלא ודאי דלא גזרינן גזרה זו כלל לדעתם. וזהו ג"כ דעת רש"ל וב"ח,לו ועל זה יש לסמוך במקום הצורך להקל בדברי סופרים: