הם סוברים כו'. עייןא בתוס' ריש דף מ"ד, שהביאו ההיא דאמרי בי רב, דהיינו קש על המטה,ב שמשם הביא הרא"שג לחלק בין טלטול גופו לשאר טלטול מן הצדד בשם הרר"י,ה ולא בשם ר"י בעל התוס', כי התוס'ו תירצו זה במ"ש דשאני טלטול דמת מכולן, ור"ל דדוקא דומיא דמת אסור שהטלטול אין בו שום צורך לדבר המותר משא"כ בקש שעל המטה לשכב עליו (דמסתמא לא פליגי התוס' על פרש"יז שפירש כן, דלא כהר"ן,ח אם לא שיזכירו מחלקותם עליו בפירושט ומדשתקו לו בב' מקומות בפ"ד ובספ"כ מסתמא הודו לו). וכ"ה גם כן דעת ספר התרומהי וסיעתו כמ"ש בסי' ש"איא וידוע שתרם תרומתו מהתוס'.יב וכן הוא ג"כ דעת ר"ת,יג דאי ס"ל כהרא"ש לא היו התוספות משמיטין דעתו לגמרי,יד בפרט שהביאו שם ראיה מפירושו שפירש בסנהדרין. והדברים מראין שהרב רבינו יונה שהיה אחר התוס'טו הוא חידש חילוק זה דטלטול גופו,טז אבל ר"ת והתוס' לא עלה על דעתם חילוק זה, דאי ס"ל הכי לר"ת, וגם כאןיז כוונתו ע"י טלטול גופו, הרי תלמוד ערוך מנגדו (בדף ק"נ) גבי תיבנא סריא שאין שום צד היתר להביאויח אף אם יש מחיצות, היפך דעת ר"ת, וע"כ משום דלא חזי למידי בשבת ואינו מביאו אלא לשומרו עד אחר השבת ל[ג]בלו בטיט כדאיתא בביצה רפ"דיט שהוא דבר האסור בשבת, ואף בפירות מוקצים כמ"ש בטוש"ע סי' ש"זכ כיון שאינן ראויים בשבת ומביאם לשמרם ולהצניעם עד אחר השבת, ה"ז כבשביל שלא יגנב הנר שגם כן דעתו להשתמש בו בחול. וא"ל דאף להרא"ש יש חילוק בטלטול גופו בין שלא יגנב ובין לשכוב עליו, דא"כ מנ"ל להקשות ממת לקש ע"ש. וכ"מ בהדיא בסי' ש"א עיין במ"ש שם.כא ופשיטא דא"ל דר"ת ס"ל כהר"ן גבי קש,כב דא"כ אין שום היתר לטלטלו לצורך גופו. אלא ודאי כמ"ש, דר"ת ותוס' תופסים שיטה שלישית גבי טלטול מן הצד.כג

והנה מלשון הגהות מיימוניותכד משמע שהיתר זה מישך שייך בהיתר אחר, דאי בעי מייתו בלא נר,כה אלא דאין להקל כל כך והמחמיר תבא עליו ברכה. אבל לפי דעת הרא"שכו וסיעתו, שחלקו על ר"ת בהיתר זה דאי בעי אפילו בדיעבד, גבי מילא מים וליקט עשבים, יש לפקפק גם בהיתר הראשון.כז אף על פי שיש לחלק ביניהם כמ"ש לקמן, מ"מ מנא לן להמציא היתר חדש וחילוקים חדשים שאין להם רמז וסמך כלל בתלמוד.כח בשלמא לר"ת ניחא שדקדק מדקתני לבהמתו.כט אלא דהא דאי בעי מייתי בלא נר, דמיירי בדיעבד לפ"ד טורל וב"ילא ע"ש, אפשר דלא דמי לאי בעי אזיל להתם ושתי, שיש יתרון לאור מן החשך, להכי המחמיר תבא עליו ברכה.לב אבל אי בעי שקיל מן הצד דמי ממש להתם, ועדיפא מיניה כמו שיתבאר לקמן, להכי שרי אפילו לכתחילה לפי מ"ש בהגהות מרדכילג (ואפשר שזהו ג"כ מ"ש רמ"א סי' שכ"ה ס"[י] ויש מתירין אף לכתחלהלד). אלא דכיון שלא מצינו להרא"ש וסיעתו שיחלקו בפירוש גם על טלטול הנר, יש לנו לסמוך על דעת ר"ת ולחלק בין דין זה למה שחלקו עליו גבי מילא מים, דהתם אין היתר לישראל לעשות המלאכה עצמה שעושה הנכרי בשבילו אלא שיוכל לשתות בלא עשיית מלאכה (משא"כ הכא שעיקר המלאכה היא הבאת הנר ומה איכפת לו בין שיטלטלנו כדרכו או מן הצד). וחילוק זה הוא מוכח בהדיא בגמרא גבי בורגנין כמ"ש בסוף סי' רס"ג ע"ש.לה ומכל מקום לא העתקתי בסי' ש"זלו מ"ש הט"ז שםלז לדעת ראבי"הלח שבהגהות מרדכי,לט אף על גב דהכא מקילינן בכה"ג, מכל מקום התם אי אפשר לו לעשות מחיצות מבני אדם לכתחילה כמ"ש בסי' שס"ב ס"זמ דצריך שאחר יעשה לו שלא מדעתו, א"כ אי בעי לא הוי מצי, שברצונו לא יעשה, אלא שאם יארע לו שאחר יעשה שלא מדעתו, ואין זה מועיל כיון שעדיין לא עשה לו ע"ש בט"ז, ומה גם שאפשר שירגיש אחד מהם ולא יועיל כלום כמבואר שם, ונמצא שאין ההיתר תלוי בדעתו ואין ההיתר ברור כמו הכא דאי בעי מטלטל מן הצד. ומהאי טעמא אפשר שאף לפ"ד הרשב"אמא שחולק על ס"זמב אין להקל. ואפשר שאף בדיעבד אין להקל מהאי טעמא. ועוד י"ל דשאני הכא שאינו אומר לו אלא לטלטל שהוא דרבנן כמ"ש הט"ז בסי' שכ"ה סק"י ע"ש. וכ"מ מסתימת הפוסקים בסי' שכ"ה שלא חלקו בין יש לו בני אדם לאין לו ע"ש במג"א סוף ס"ק כ"ו. וכ"מ ממ"ש רמ"א בסי' שס"ב ס"ז שלא הזכיר תקנה ע"י נכרי, אף דהתם מיירי שיש לו בני אדם ע"ש במ"א:מג