ובלבד שלא כו'. איסורא זה מפורש בריש פ"ב דמועד קטןב סיוע הוה מסייע בתיבנא, ועיין ט"ז סק"ד דאיסור זה הוא מדינא. והיינו כשמוסר להם בשבת, אבל אם מסר להם מערב שבת ודאי דלא עדיף מעיקר הדבר שהמלאכה נעשה בו שאין שם איסור כשמוציא מרשות ישראל בשבת אלא מפני מראית העין כמבואר בהדיא ברמב"ם פ"ו.ג עיין מ"א סי' רמ"ו סק"ו. ולא כמ"ש בתוספת שבת סי' רנ"בד בשם המ"אה שאסור משום דעביד אדעתא דישראל כשרואהו ושותק,ו והמ"א לא נתכוין מעולם לזה (אלא כמ"ש בפניםז). עיין בהגהות מרדכיח ותמצא כן בהדיא, והתוספת שבת לא עיי"ש. ועיין במ"ש בסי' רנ"בט דאנן קיימא לן דקבולת אף שישראל רואה ושותק עביד אדעתא דנפשיה עיין שם:
הערות שוליים
א.
לכללות קו”א זה ראה ביאורי השלחן ע’ שיח.
ב.
יב, א. וראה צ”צ או”ח סי’ לא ס”ב. שם סי’ פז (ו, ב). פס”ד יא, ג.
ג.
הי”ט. וכדלקמן סי’ רמו ס”ה.
ד.
ס”ק יג. וראה ביאורים שם.
ה.
סי’ רנב ס”ק ט.
ו.
אפילו בקבלנות וקצץ. ולפי”ז הי’ אפשר לומר שגם כאן כשמביאים עצים מביתו אסור מטעם זה.
ז.
שם סי”א, דמיירי כשבא הנכרי מאליו, ולא בקבולת.
ח.
פ”א סי’ תנב, בשם רבינו שמחה: אבל בשכר בעבידתיה עסיק פי’ לא יוכל למחות.
ט.
סעיף ח-י, וקו"א סק"ה וסק"ז.

הוסיפו תגובה