מה אכפת לנו מהרחוב?

יהודי נכנס לרב וסיפר על בעיות בשלום בית. הרב חש את המצוקה בה נמצא האיש, והציע לו לצעוד שלושה קילומטרים מדי יום כדי להרגיע את עצמו.

כעבור חודש, הרב מתקשר לאיש ושואל מה נשמע בבית. "אין לי מושג", הוא אומר, "אני כבר תשעים קילומטר מהבית"...

שלוש פעמים בשנה חוגגים נסי הצלה שאירעו לאבותינו: בפסח, בפורים ובחנוכה. אך כאן מגלים חידוש גדול בחנוכה על פני החגים האחרים: בעוד שאת פורים ופסח אנחנו חוגגים בתוך הבית, בסלון עם המשפחה, בחנוכה יש חובה מיוחדת: "פרסומי ניסא". אנחנו אמורים להפוך ל'שלטי פרסום' של הנס ולדאוג לכך שהעולם הרחב יידע מנפלאות החג.

העיקרון הזה יוצר רשימת הלכות ייחודיות בהדלקת הנרות. הנה כמה מהן: הדלקת הנרות צריכה להיות "על פתח ביתו מבחוץ". את החנוכייה מעמידים בפתח שפונה לרשות הרבים, כדי שאור הנרות יאיר החוצה1; הלכה נוספת: זמן הדלקת החנוכייה הוא דווקא אחרי שהשמש שוקעת והם צריכים לדלוק למשך זמן אחרי צאת הכוכבים, גם זאת כדי שאור נרות החנוכה יבלוט ויאיר בחושך; ועוד: למרות שהדלקת נרות חנוכה היא ביתית, מקיימים אותה גם בבית הכנסת. גם זה מאותה סיבה של פרסום הנס לקהל הרחב.

והשאלה עולה מיד: מה אכפת לי מהרחוב? ומה יש בחנוכה שדווקא בה יש לנו עניין כל כך גדול בפרסום בקנה מידה כזה של הנס?

האור תמיד חזק יותר

בחודש אלול תשע"א עמד ראש הממשלה בנימין נתניהו מול מליאת העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק, מול מאות נציגים של מדינות המצביעות באופן אוטומטי כנגד העם היהודי, וסיפר:

"בשנת 1984, כאשר מוניתי לתפקיד שגריר ישראל באו"ם, ביקרתי את הרבי מלובביץ'. הוא אמר לי – ואני מקווה, גבירותיי ורבותיי, שאיש מכם לא ייפגע, מכיוון שמניסיוני אני יודע שיש כאן אנשים מכובדים המשרתים ביושר את מדינותיהם: 'אתה תשרת בבית של שקרים רבים, אבל זכור: גם במקום החשוך ביותר, אורו של נר בודד נראה למרחוק'".

הרבי מליובאוויטש מסביר2 כך את יסוד חובת "פרסום הנס" בחוץ דווקא בחנוכה: נס החנוכה מסמל יותר מכל את העוצמה האדירה של האור, את יכולתו להאיר גם את החושך הגדול ביותר.

היוונים, 'גיבורי' נס החנוכה במירכאות, הם הסמל הכי מובהק לחושך. בפתח ספר בראשית נאמר: "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום", ואומר המדרש: "וחושך – זו גלות יוון". זאת אומרת, שמכל הצרות שעבר עם ישראל לאורך ההיסטוריה, התקופה החשוכה ביותר הייתה גלות יוון.

למה? כי אויבינו במהלך הדורות לחמו ביהודים, ואילו היוונים לחמו ביהדות. פרעה והמן שאפו לחסל את הגוף היהודי, אך לא נגעו בנשמה. אפילו בשיא הסכנה של גזירת המן, מרדכי היהודי כינס את העם אל בתי הכנסת ובתי המדרש, העיר את הרוח היהודית ועורר תקווה שהקדוש ברוך הוא יושיע. היוונים, לעומת זאת, עשו את הדבר ההפוך. הם לא רצו שנמות, הם רצו שנחיה כמוהם.

היוונים לא איימו על הגוף, להיפך, הם הזמינו אותנו לחיות איתם, להיות חלק מהם. היוונים הרחיבו ופיארו את ירושלים, העניקו לה את השם המכובד מבחינתם 'אנטיוכיה', ובנו בה גימנסיות ואצטדיונים מפוארים. מה שהם רצו זה לדכא את הנשמה. הם אסרו לקיים את המצוות הזהותיות ביותר כמו שבת וברית מילה, במטרה להכניע את הניצוץ הרוחני שמלהיב להמשיך ולהיאבק.

ולמשך כמה שנים הם נחלו הצלחה אדירה. השיא היה כאשר פרצו לבית המקדש בירושלים, מקור החוסן והעוצמה של העם היהודי, וחיללו אותו קשות. הם טימאו את השמנים, ביטלו את הדלקת הנרות והעמידו בתוכו מזבח להקרבת חזיר לעבודה זרה.

ומה יכול להיות יותר קודר ומייאש מכך? כאשר אובד החזון, כאשר ביתו של הקדוש ברוך הוא עומד מחולל לעבודה זרה, כאשר מתפשטת מסביב רוח של כפירה, רוח של מתירנות, של סגידה ליופי ותרבות הגוף, והצעירים נסחפים החוצה בזה אחר זה. יש חושך חשוך מזה?

והנה, דווקא אז האירה להבה גדולה, כזו שלא התנוצצה אפילו בפסח ובפורים. בפעם הראשונה קמנו להילחם באויבינו ולתקן את מה שהם קלקלו. בעוד שבפסח ברחנו בחיפזון ממצרים ובפורים רק ביטלנו את גזירת המן, בחנוכה החשמונאים פתחו במתקפה ישירה כנגד היוונים, סילקו אותם מהארץ וטיהרו את בית המקדש. ואז התברר שאין חושך שחזק יותר מהאור. אין התנגדות אפלה שמסוגלת לעמוד מול נר אחד של מסירות נפש יהודית.

זאת הסיבה לכך שמצוות נר חנוכה היא להאיר את החושך של רשות הרבים: כך אנו זוכרים כי אין חושך שיכול לעמוד בפני אור. אין פינה בתוך ליבנו פנימה או ברחבי העולם בחוץ שאי אפשר להאיר אותה. אור התורה יכול להגיע גם לפינות הנידחות ביותר, וכל מה שנדרש מאתנו הוא להאיר!

דווקא בשמאל

הרעיון הזה מסביר הלכה מעניינת נוספת בחנוכה.

כלל פשוט בכל המצוות שמקדימים את הימין לשמאל. כאשר לובשים את הבגדים או נועלים את הנעליים בבוקר, מתחילים בצד ימין. כך כאשר נוטלים חפץ כדי לאכול אותו או לקיים בו מצווה, לוקחים אותו ביד ימין ומברכים. אך שתי מצוות יצאו מהכלל: תפילין ונרות חנוכה: את התפילין מניחים על יד שמאל, וכן את נרות החנוכה מניחים משמאל למזוזה.

והשאלה מתבקשת: מדוע להניח את הנרות משמאל למזוזה, ולא בצד ימין, החשוב והמכובד יותר3?

ההסבר הוא אותו הסבר4: צד שמאל מסמל את צמצום האור האלוקי, את החושך שמסתיר את אור הקדושה. לכן מדליקים את החנוכייה דווקא שם, כדי לסמל את ההתחזקות מעל החושך. גם מצוות התפילין מבטאת את אותו רעיון, משום שהתפילין נועדו לנצח את ה'גוי הפנימי' שלנו, דרך שעבוד המוח והלב לקדושה.