למה אני מרגישה אי-שקט?

בזמן האחרון אני מרגישה מוזר. החיים שלי נוחים וטובים, יש לי משרה מעולה ומשפחה נהדרת ואין לי שום משבר מיוחד. אבל משום מה מנקרת בי איזו מחשבה כזו שלא מרפה: יש משהו שאני לא עושה, יש משהו שאני מפספסת.

אולי יש לך הסבר לזה?

הנשמה רעבה

את מתארת תחושה שמוכרת לי מאד. אני מכיר אותה מפני שלמדתי חסידות. בחסידות מוסבר שלכל יהודי יש נשמה אלוקית, והנשמה הזו תמיד משתוקקת לדבר אחד בלבד: לאלוקים.

מה שקצת מבלבל בעניין הזה הוא שאנחנו לא תמיד מרגישים בנשמה האלוקית 'על אש גבוהה'. הנשמה מכניסה בנו רצון לקיים את המצוות, אבל אפשר בכל זאת להמשיך בחיים כרגיל ולהתעלם ממנה.

רק שלפעמים קורה משהו והנשמה פורצת לתודעה שלנו ולרגשות שלנו. וההתפרצות הזו היא זו שיוצרת את התשוקה שאת חווה, שזו כמיהה או דחף פנימי, ואולי אפילו סוג של 'רעב', למשהו רוחני ועמוק. חיים טובים לא יכולים למלא את הנשמה, כי כדי לשבוע היא זקוקה למזון רוחני – תורה ומצוות.

להשביע את הנשמה

ומכאן לשאלה המעשית: איך פותרים את העניין? איך משיגים את השלווה הפנימית ואת הידיעה שאת עושה את הדבר הנכון?

אל תפחדי מתחושת החיפוש הזו. להיפך: במקום לחוש שלא בנוח עם הצורך שלך להתחבר לאלוקים, את צריכה להודות לקדוש ברוך הוא שנתן בך נשמה אלוקית והעניק לך את האפשרות להתחבר אל התורה הקדושה. למדי את שפת הנשמה שלך – הכירי יותר את התורה והמצוות, והתפללי לאלוקים שינחה אותך בדרך הנכונה.

אני בטוח שכשתתחברי לנשמה האלוקית שבקרבך, תרגישי בעצמך שזה בדיוק מה שחיפשת.