הדתיים קצת מגזימים

יש לי חברים דתיים ואני רואה שהם צריכים לעשות הרבה וויתורים כדי לחיות לפי ההלכה. הרבה פעמים הם אפילו לא ידעו להסביר למה הם עושים את זה.

גם אני מאמין באלוקים אבל לא חושב שצריך לשנות את החיים רק בגלל שככה כתוב. מה הבעיה להאמין שיש אלוקים אבל לחיות את החיים כפי שאתה מבין?

יריב.

אמונה זה לא השקפת עולם

שלום יריב

השאלה היא לְמה בדיוק אנו קוראים 'אמונה'? אם אמונה היא הסכמה לרעיון כלשהו, אתה יכול להסכים או להזדהות עם הרעיון שיש בורא לעולם, ובכל זאת לחיות את חייך כפי שאתה מבין אותם. כי ככה אתה חושב שיותר טוב לך.

אבל האמונה באלוקים זו לא דעה.

הצצה קלה להיסטוריה של העם שלנו תְּגַלֶה המון מקרים של יהודים שהדבר האחרון שהעסיק את חיי היומיום שלהם היה קיומו של אלוקים והרצונות שלו, אבל כשנדרשו להצהיר אמונים לאלוהים אחרים או להצהיר על כפירה באלוקי האמת פתאום הפגינו התנהגות לא רציונלית, בניגוד גמור לאופי המוכר שלהם, וסרבו לשתף פעולה עם הדרישה הזו אפילו במחיר של עינויים קשים ומוות.

אילו האמונה הייתה פילוסופיה או השקפת עולם, היא בוודאי לא הייתה גורמת ליהודים רבים להפקיר את עצמם למוות רק כדי לא להצהיר שהם כופרים ברעיון תיאולוגי שאף פעם לא היה מרכיב חשוב בחייהם.

משיכה בלתי מוּדעת

אז מהי האמונה?

האמונה היא משיכה טבעית לאמת. משיכה שנטועה עמוק בליבו של כל יהודי, עמוק עוד יותר מתחושות ומהיגיון.

לכל היגיון יש 'גבולות גזרה', יש דברים שהשכל לא מסוגל לקלוט. גם ההיגיון הכי מפותח והכי משוכלל לא יכול להבין מהו האלוקים בעצמו. אז כל אלוהים שמכירים דרך חשבון פילוסופי כלשהו הוא לא אלוקים האמיתי.

וכאן נכנסת לתמונה האמונה היהודית היא הנשמה האלוקית, "חלק אלו-ה ממעל ממש". האמונה היא לא תוצאה של חשבון הגיוני או של תחושות אישיות, אלא משיכה פנימית ,בלתי מוסברת ובלתי ניתנת לשינוי, לַאמת של אלוקים.

הקשר הזה של היהודים לאלוקים הוא לא בגלל שהיהודים חכמים או נבונים יותר מאחרים, אלא מפני שאלוקים בחר להכניס חלק מהאמת שלו לתוך הנפש של כל יהודי.

הכי קל להדחיק

העיסוק המתמיד ברצונות ובצרכים שלנו או בעולם שסביבנו, יוצר בתוכנו שכבות על גבי שכבות של רעיונות וריגושים, מחשבות והרגלים - שמדחיקים עמוק-עמוק לתוך הלב את המשיכה הטבעית שלנו לַאמת של אלוקים, וגורמים לה להישאר במצב רדום וחסר ביטוי.

בגלל זה יש יהודים הסבורים שהם "אינם מאמינים". הם פשוט לא מספיק מודעים למשיכה הפנימית שלהם.

אבל לאמתו של דבר גם הם עלולים למצוא את עצמם בתוך סיטואציה של אמונה מתפרצת, כזו שתגרום להם להתנהג בצורה שנוגדת את כל מה שהם חשבו והרגישו כל חייהם.

שווה להיות מי שאתה

כשהבורא נתן לנו את התורה והמצוות בהר סיני, הוא למעשה לימד אותנו מהם המעשים שמבטאים את האמת שלו בצורה הכי מדויקת ולכן רק באמצעותם נוכל לממש המשיכה הפנימית והבלתי הגיונית שלנו להתחבר אליה.

כל יהודי נמשך בעצמו לאמת של אלוקים ולא משנה מהן דעותיו או אורח חייו, ולכן הוא נמשך באופן אוטומטי גם לתורה ולמצוות ורוצה לקיים אותן בחייו. מי שמקיים את התורה לא עושה את זה בשביל אלוקים, הוא עושה את זה בשביל עצמו, הוא רק צריך להיות מודע למשיכה הנסתרת הזו כדי לחוש בה ואז להתנהג לפי מה שהוא באמת.

אם תזכור בכל רגע מי אתה באמת, ולא תטביע את עצמך בכל כך הרבה עיסוקים והסחות דעת, תרגיש בעצמך את המשיכה שלך לתורה ולמצוות בכל רגע בחייך ומעצמך תרצה לוותר על כל דבר רק בשביל לקיים אותם כמו שצריך. לא בשביל אלוקים. בשבילך עצמך.

אז נכון, להיות מי שאתה זה לא תמיד הכי קל אבל זה הכי טוב והכי משתלם בעולם.