אפשר לחזור בתשובה בלי להתחרט על העבירה?

שאלה

חבר שלי שאל אותי שאלה ולא ידעתי מה לענות לו. הוא עשה מעשה אסור, ועכשיו הוא רוצה לחזור בתשובה ולתקן את מעשיו. הבעיה היא שמלבד עצם הרצון לתקן הוא ממש לא מתחרט על המעשה. להיפך, כמו שהוא אמר לי, "היה לי ממש כיף ויש לי זיכרונות טובים מהעבירה".

האם בשביל לחזור בתשובה מספיק לרצות לתקן, למרות שבלב לא מתחרטים את העבירה?

בתודה,

שלומי

תשובה לא מושלמת

שלום שלומי.

נתחיל מהסוף: כדי לעשות תשובה, מספיק להחליט לא לעשות שוב את העבירה ולציית למה שכתוב בתורה. מי שמקבל על עצמו לא לחזור על העבירה ומתוודה על החטא, עושה תשובה והחטא מתכפר – גם אם הוא לא מרגיש חרטה עמוקה בלב על העבירה שביצע.

אבל בכל זאת, תשובה כזו היא לא מושלמת. כשאדם מרגיש בנוח עם המעשה שלו, רק שהוא יודע שמדובר בעבירה וחוזר בתשובה כדי לא להתנתק מהשם, זוהי תשובה ברמה נמוכה – משום שגורם חיצוני השפיע עליו לעשות תשובה. כך שבעצם יוצא שהרצון שלו מורכב: חיצונית, הוא לא מתחרט על העבירה, ולפעמים היא אפילו עושה לו 'טעם טוב' בפה. וביחד עם זה, בפנימיות של הנפש הוא מבין שהעבירה לא טובה לו והוא רוצה לעזוב אותה. לכן, גם במקרה כזה העבירה נמחקת ולא נענשים עליה.

לעומת זאת, יש תשובה ברמה גבוהה יותר. אדם שמבין את המשמעות של העבירה, מתחרט באמת על מה שהוא עשה. כשהוא מרגיש שהעבירה גררה אותו למקום רוחני לא טוב והרחיקה אותו מאלוקים, הוא בורח מהעבירה כמו מאש ורץ בכל כוחו בחזרה לקדוש ברוך הוא. כשעושים תשובה בצורה הזו, העבירות לא רק נמחקות ולא נענשים עליהן, אלא שהן הופכות לזכויות ומקבלים עליהן שכר! – מדוע? כי העבירה עצמה היא זו שגרמה לאדם לחוש את התשוקה להיות קרוב להשם, ומשמשת לו מנוע של צמיחה רוחנית והתקרבות מחודשת לתורה ולמצוות.

אז לשאלתך, לרצות להתנקות מהעבירה זה מספיק בכדי לעשות תשובה. אבל כדי לעשות תשובה מושלמת, צריך להפנים את משמעות העבירה ולהתחרט עליה באמת, וכך לחזור לאלוקים בכל הלב.