מתוך הספר לאן הלכת? – התמודדות עם שכול ואובדן לפי גישת החיים של הרבי מליובאוויטש. כאן תוכלו לרכוש את הספר במחיר מוזל ולקבל אותו בדיוור ישיר עד הבית.

"מחר בבוקר"

בשנת 1964 ביקר הסופר ואיש הרוח האמריקאי הארווי סבדוס אצל הרבי. במהלך הפגישה הם דנו בספרה השנוי במחלוקת של חנה ארנדט, שפורסם באותה עת, "אייכמן בירושלים: דו"ח על הבנליות של הרוע". הספר היה כתב אישום בוטה וחריף נגד המנהיגות היהודית בזמן השואה, בטענה כי הם השלימו בקלות מדי עם הזוועה הנאצית.

הרבי נקט בגישה ביקורתית מאד כלפי התזה המרכזית שניסחה ארנדט. הרבי הדגיש דווקא את קשיי ההישרדות של אזרחים תחת משטרים טוטליטריים דכאניים. "הנס היה", אמר הרבי, "שהייתה התנגדות בכלל, שהייתה הנהגה בכלל".

בעקבות זאת, העז שבדוס לשאול את הרבי בצורה מפורשת וישירה האם לדעתו השואה אינה מאורע היסטורי חד פעמי. "האם לדעתך זה עלול לקרות שוב?", הוא שאל.

הרבי השיב, ללא היסוס: "מחר בבוקר".

"כששאלתי את הרבי מדוע הוא בטוח בכך שאימה כזו עלולה להתרחש שוב", סיפר סבדוס, "הרבי פתח בניתוח קרביים של מעשי הזוועה הגרמניים. הוא לא דיבר מיסטית, ואפילו לא על האידיאולוגיה הלאומנית וזיקתה לאנטישמיות. הוא התעקש להדגיש כגורם מרכזי להתרחשותה של השואה את התהליך שעברה החברה הגרמנית. הוא דיבר על תופעת הציור העיוור לסמכות וביצוע ללא פקפוק של פקודות, שאפיינה את הגרמנים, תוצר של שטיפת מוח והטפה שיטתית במשך דורות. הנקודה שהרבי האיר היא שחברה שאינה מקנה לאזרחיה אמונה בכוח עליון, שדורשת התנהגות צודקת ומוסרית, עלולה להידרדר עד כדי ביצוע רצח עם נגד קבוצה אתנית מובחנת".

חינוך עם מוסר

הטבע האנושי נוטה לחפש הצדקות ומניעים לפשע ורשע. זה עשוי להיות הרקע המשפחתי, החברתי או הכלכלי, נסיבות חיים קשות, תחושות קיפוח, מצב פסיכולוגי ומי יודע מה עוד. זה, אנחנו אומרים, מה שגרם לאדם, בן אנוש, לפעול נגד התבונה והרגישות הבסיסית ולפגע ברקמת החיים, אפילו לקחת חיים.

הרבי סירב לקבל את הגישה הזו. על אף השקפתו האופטימית על עולמנו כגן אלוקי מלא טוב, הרבי לא היה עיוור לעובדה שלעתים קרובות ההתרחשויות בעולם שלנו מזכירות יותר קרבות רחוב בסמטאות אפלות. אך בדיוק כפי שהטרגדיות האישיות המתרחשות בחייהם של אנשים היו בעיניו מניע לפעולה, כך הוא גם תפס את הטרגדיות מעשה ידי אדם, כולל תופעות גלובליות כמו טרור ואסון בינלאומי כמו השואה, כקריאה לחברה להתבונן פנימה ולבדוק את הערכים והמדיניות שלה. תגובתנו למעשי זוועה כמו השואה חייבת לכלול נקיטת צעדים קונקרטיים לשיפור מצבה המוסרי של החברה.

דאגתו המרכזית של הרבי ומרב תשומת ליבו היו נתונים לשאלת הנוער. הוא גרס כי חינוך דור העתיד שלנו חייב להיות ממוקד בפיתוח אופי וחינוך מוסרי, על מנת להבטיח חברה בטוחה ובריאה. אכן, אין צורך בדמיון רב כדי להבין שאם בגרמניה של המאה התשע עשרה הנוער היה מתחנך לאור ערכי המוסר האוניברסליים שמקנה התורה לאנושות, לא היינו מדברים היום על השואה.

למעשה, מושמעת כאן אמירה עקרונית יותר על תפקידו ומהותו של החינוך. אנחנו מחנכים לא רק כדי להעביר ידע, אלא בשאיפה לעצב ולהבנות את ה'אני' הפנימי של הילדים והנוער. חינוך לא אמור להיות מוגבל לרכישת ידע והשכלה, הכשרה לחיים ופיתוח מיומנויות להשגת קריירה והצלחה; אנחנו חייבים לחשוב ולהקדיש תשומת לב רבה במערכת החינוכית, המשפחתית והרשמית, לטיפוח אופי מוסרי וערכי בקרב בני הנוער והצעירים, תוך שימת דגש על ערכים אתיים ועשיית טוב.

כך, נזכור, באמצעות הקניית חינוך ערכי נאות לכולם נוכל להפוך את העולם מיער פרא לגינה שלווה ופורחת.