הכי בטוח בעולם

מתוך הספר לאן הלכת? – התמודדות עם שכול ואובדן לפי גישת החיים של הרבי מליובאוויטש. כאן תוכלו לרכוש את הספר במחיר מוזל ולקבל אותו בדיוור ישיר עד הבית.

רצח בפרדס

באחד הימים בחורף של שנת 1955 עשה הנער ישראל אריה דוברוסקין את דרכו מהישיבה בלוד לבית הספר המקצועי בכפר חב"ד, שם שימש כמדריך רוחני. באורח טרגי, הוא מעולם לא הגיע ליעדו. כעבור כמה ימים נמצאה גופתו בפרדס שהפריד בין היישובים. הוא נרצח באכזריות על ידי טרוריסטים ערבים ששכבו במארב בין עצי הפרדס.

מיד לאחר ששמע על הטרגדיה, שיגר הרבי מכתב למר זלמן שז"ר (שהיה לימים נשיאה השלישי של מדינת ישראל), בו הביע את דאגתו מההשפעה הרגשית והפסיכולוגית של הפיגוע על תושבי הכפר, ודחק בנמען לנקוט פעולה שלטונית שתרגיע את הפחדים וחוסר הביטחון שלהם:

זה עתה קיבלתי את החדשות המזעזעות על כך שאחד ממצטייני הישיבה שלנו בלוד נמצא נרצח בבוסתן ליד הספרייה, השם ייקום דמו...

מה שדחף אותי לכתוב לך כל כך מהר זו הדאגה שלי לגבי ההשפעה העמוקה והטראומטית שהאירוע הטרגי הזה יותיר על תושבי הכפר השכן, כפר חב"ד, וההשלכות השליליות שעשויות להיווצר כתוצאה מכך.

חובה לעשות הכול כדי להשרות רוח של רוגע וביטחון על התושבים, באמצעות מעורבותם של גורמי השלטון והרשויות המקומיים.

נראה לי שאחת הדרכים ליצור תחושה של יציבות וביטחון תהיה להגדיל את מספר התושבים המתגוררים בכפר... אם תושבי הכפר יקבלו מידע כי השלטונות החלו במאמצים להרחיב את אוכלוסיית הכפר, תהיה רגיעה, גם אם במידה מועטה, לרגשותיהם הסוערים ופחדיהם.

שיעור מנהיגות

הרבי לימד כי זו אחריותם המלאה של המנהיגים, במישור הקהילתי והלאומי, לשמור על שלווה מול אסונות. תפקידה של מנהיגות בשעות קשות הוא לקדם את פני הרעה בהשריית ביטחון וחיזוק רוח העמידה של הציבור.

המורה הראשון שלימד את שיעור המנהיגות הזה הוא משה רבינו, גדול המנהיגים היהודים בכל הדורות. להבדיל מבלק מלך מואב שניגן על הפחדים של בני עמו כששמע על ההתקדמות של עם ישראל לעברו וזרע בהם פאניקה ("עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה1!", הוא הבהיל את כולם) – משה שמר על קור רוח והשרה רוגע וביטחון על בני עמו, גם כשהוא עצמו היה מודע היטב לסכנה שמצפה להם במלחמה מול עוג מלך הבשן. הוא חשש מאד מפני הצפוי, ובכל זאת שידר מסרים של הרגעה, שבסופו של דבר עזרה להשיג את הניצחון.

העיניים של אלוקים

מחויבותו העליונה של הרבי להפגת פחד וחיזוק האמונה בעתיד טוב הייתה כלפי יהדות העולם, ובמיוחד כלפי תושבי ישראל, ארץ הקודש – בשעה שאלה עמדו בפני סכנות חמורות. בתקופות של בהלה ופאניקה, הוא היה לעתים קול בודד שנסך רוגע וביטחון, בקקופוניה של קולות שניבאו גורל רע ומר.

*

אחת הדוגמאות הזכורות ביותר לעמידתו האיתנה של הרבי בשעת משבר קשה ותפקודו כנביא התקווה והבשורות הטובות, היא מלחמת ששת הימים ותקופת ההמתנה שלפניה, בקיץ של שנת 1967.

בחודש מאי הצהיר נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, כי מצרי טיראן שבפתחו של מפרץ אילת ייסגרו למעבר ספינות ישראל וסחורות בעלות חשיבות אסטרטגית לישראל. הצעד הזה היה הפרה של הסכמים בינלאומיים, עילה להכרזת מלחמה.

לנוכח החשש ההולך ומתפשט בכל רחבי הארץ, שלח הרבי מברק מעודד לחסידיו בישראל וקרא: "זכיתם להיות בין אלפי היהודים בארץ הקודש, "ארץ אשר תמיד עיני השם אלוקיך בה2". אין ספק ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל". אני מצפה לשמוע חדשות טובות במהרה".

בשבועות הבאים כתב הרבי מכתבים רבים מסוג זה והנפיק הצהרות פומביות רבות עם אותו מסר מעודד ומחזק. בתקופה הנוראה הזו, היה לכך אפקט עצום. עיתוני ישראל המובילים פרסמו את דבריו של הרבי תחת הכותרת "הרבי מליובאוויטש שולח מכתב עידוד".

בשבועות הבאים הלכה הרטוריקה של מנהיגי מדינות ערב והחריפה, בקריאה ברורה: "המטרה הסופית שלנו היא השמדת ישראל". עוד ועוד ממשלות בעולם הערבי הביעו את נכונותן ושאיפתן להצטרף למלחמה להשמדת מדינת היהודים הקטנה.

הייאוש גבר עם כל יום שחלף, עם כל חדשה רעה שנפוצה. במדינה שבה חלק גדול מהאוכלוסייה היו ניצולי השואה, רבים חרדו ששואה נוספת עומדת להתרחש. התחזיות היו קודרות ודיברו על אלפים רבים של קרבנות. הרבנות הממלכתית הכשירה את הקרקע, מילולית, לקראת הפיכתם של גנים ציבוריים לבתי קברות ענקיים, שיוכלו להכיל עשרים וחמישה אלף גופות ויותר. אזרחי חוץ השתמשו בדרכונים הזרים שלהם ועזבו את ישראל למקומות בטוחים יותר.

אבל הרבי הורה לחסידיו, במישור הציבורי והאישי, לא לעזוב את הארץ. בכל שלושת השבועות המפחידים שקדמו למלחמה, הכריז הרבי שוב ושוב שישראל תצא מהעימות הקרוב בניצחון גדול.

נאום העידוד המשמעותי ביותר היה זה שהרבי נשא בתהלוכת ל"ג בעומר, שבוע לפני פרוץ המלחמה. בפני למעלה מעשרים אלף איש, דיבר הרבי בהתרגשות על המצב הביטחוני המתוח בישראל. ללא היסוס, הוא ניבא שוב: "השם שומר על עם ישראל, ו ... עם ישראל ייצא מהמצב הנוכחי בהצלחה מדהימה".

בישראל שודר הנאום המוקלט ברדיו הציבורי. באחד העיתונים הנפוצים נמרחה הכותרת: "אלוקים כבר מגן על ארץ הקודש, הישועה קרובה", לצד תמליל הנאום המלא. הידיעה עצמה דיווחה על אי שביעות הרצון שהרבי הביע מאווירת הנכאים שהשתלטה על הארץ: "אינני מרוצה מהחרדה המוגזמת של תושבי הארץ".

במקביל לפעילות הפומבית, הרבי פעל גם מאחורי הקלעים. בשיחות והתכתבויות עם הדרג הצבאי והמדיני הבכיר ביותר, הרבי עודד את מנהיגי המדינה להיות חזקים, לשמור על מורל גבוה ולא לאבד תקווה לרגע. כעדותו של קצין בכיר, "זה נתן לי הרגשה שמישהו הניח יד על הכתף שלי ולחש: תמשיך, אל תתפרק'...".

הסוף ידוע. בתוך שבועיים התגשמה התחזית האופטימית של הרבי. צבא ההגנה לישראל ניצח באורח פלא את צבאות האויב, בשלוש חזיתות במקביל, והשיג ניצחון מוחץ בתוך שישה ימים בלבד! מדינה צעירה וזעירה שעמדה בפני חורבן הפכה למעצמה אזורית בעלת מעמד בלתי מעורער בכל רחבי המזרח התיכון.

אנחנו אחד

הקריאה ללכידות פנימית ואחדות שורות בינינו הייתה אחד מסמליה המובהקים של השקפת עולמו של הרבי. והוא קרא למנהיגים להתעשת ברגעי משבר קהילתיים או לאומיים, לכוון את אנשיהם לבנייה מחודשת כיחידה אנושית מלוכדת.

הרבי הדגיש כי בעוד תוקפנות ומחלוקות פנימיות עלולות לפורר את החברה ולגרור תוצאות הרסניות, האחווה והאחדות הן כלי לברכה האלוקית, כפי שמודגש במילות התפילה "ברכנו אבינו כולנו כאחד". התגלות החמלה והרחמים של הקדוש ברוך הוא מותנית בהתנהגות דומה שלנו זה כלפי זה, באהבה ובכבוד הדדי.

האתגר עשוי להיות קשה לאחר פגיעה אכזרית כמו אירוע טרור, שעלול להציף ולהעצים רגשות של חוסר ביטחון ותחושת פגיעות, שהתוצאה שלהן היא חיכוך ועימות בין בעלי עמדות שונות. אך על המנהיגים להראות דוגמה ולפעול לחיזוק וטיפוח רוח האחווה ואידיאל השלום. זו הדרך להרעפת הברכות האינסופיות של אלוקים.