מתוך הספר לאן הלכת? – התמודדות עם שכול ואובדן לפי גישת החיים של הרבי מליובאוויטש. כאן תוכלו לרכוש את הספר במחיר מוזל ולקבל אותו בדיוור ישיר עד הבית.

מה עובר עליהם שם?

הידיעה שהנשמה של אהובינו ממשיכה לחיות אכן מנחמת. אך מטבע הדברים, חסרה לנו היכולת להבין במלואו את הרעיון של "החיים שאחרי", ממד של חיים שמעל ומעבר לצורת החיים שאנחנו מכירים מהעולם שלנו.

המחשבות בנושא עלולות להעלות בנו שאלות מטרידות וחששות לגבי צורת הקיום והחוויות שעוברת הנשמה של מי שחיו לצדנו ועכשיו הם קיימים רק כנשמה, בעולם אחר. השאלות עשויות ממש לייסר אותנו: כיצד אהובינו חיים שם בעולם ההוא? האם כואב להם, הם סובלים? איך בכלל זה מרגיש לחיות שם ולאבד את הקיום הפיזי?

עלייה גדולה לנשמה

בשנת 1978 כתב הרבי מכתב תנחומים למשפחה ממילאנו שבאיטליה, שחוותה מוות במשפחה. במכתב תיאר הרבי את חוויית הנשמה כשהיא עוזבת את העולם הזה:

אין צורך לומר כי בכל הנוגע לנשמה, [המוות] זהו שחרור מ'המאסר' שלה בגוף. כל עוד [הנפש] קשורה לגוף, היא נתונה תחת מגבלות פיזיות של הגוף, אשר בהכרח מחייבות אותה להיות מעורבת גם בפעילויות גופניות שהן זרות במהותן לרוחניותה הטהורה... במילים אחרות, יציאת הנשמה מהגוף היא עלייה גדולה לנשמה.

חשבו על כך: הנשמה לא נולדה כאן, בעולם של חומר. היא באה אלינו משם, מעולם של רוח ודבקות באלוקים. החיים כאן בעולם הזה מאלצים את הנשמה לחיות בתוך סד של גוף גשמי, ולהיות שותפה להחלטות ולמעשים שלנו, שלא תמיד חיוביים ומתאימים לה.

כעת, לאחר המוות, הנשמה חופשיה. שוב היא יכולה ליהנות מהאושר הרוחני העילאי מקרבתה לאלוקים. זוהי ללא ספק מחשבה מנחמת.

בין אושר לאושר

זה שאנחנו לא מסוגלים לקלוט את צורת החיים הזו, זה בגלל המוגבלות שלנו. אין לנו כלים לדמיין סוג כזה של אושר. בדיוק כמו שעיוור לא יכול לתפוס ספקטרום של גוונים, וכשם שחירש לא מודע למנעד הצלילים – כך גם אנחנו, אנשים בשר ודם, איננו יכולים לחוות ולהבין את ההנאות הרוחניות הנצחיות.

תענוג רוחני של הנשמה לא דומה לשום דבר שאנחנו מכירים. ספקי האושר שלנו מורכבים מיסודות חומריים, ואילו מקורו של האושר השמימי שהנשמה חווה נובע אך ורק מקרבה לבורא העולם.

מה שבטוח זה שרק כעת, לאחר שהשתחררה מכל הכבלים שקשרו אותה אל הגוף הגשמי, הנשמה יכולה לחזור למרחב האושר הטבעי שלה, לחזור לחיק האלוקים ולהתענג על כך באושר שאין לו סוף.