מתי תתחתן?

מתוך הספר לאן הלכת? – התמודדות עם שכול ואובדן לפי גישת החיים של הרבי מליובאוויטש. כאן תוכלו לרכוש את הספר במחיר מוזל ולקבל אותו בדיוור ישיר עד הבית.

זר פרחים מהרבי

במכתב גלוי לאלי ויזל, הסופר ניצול השואה, זוכה פרס נובל לשלום, כתב הרבי:

סדרת המאמרים שלך תחת הכותרת "והעולם שתק", עוררה בי מחשבה שהייתי רוצה להעלות כאן.

לזכור ולא לשכוח... זהו רק היבט אחד של האחריות שלנו. ההיבט השני, ואולי החשוב ביותר, הוא המאבק הפעיל נגד מה שמכונה "הפתרון הסופי" שהיטלר, יימח שמו, התכוון לבצע.

מאבק זה צריך להתבטא במעשים המזכירים את התגובה היהודית לרצח התינוקות במצרים: "ויפרו וירבו ויעצמו".

כדי להשיג מטרה זו, זה לא מועיל רק להרגיש עצוב כל הזמן, להזכיר לעצמך את הטרגדיות הנוראות שקרו בעבר ואת החשיבות לא לשכוח אותן. במקום זאת, עלינו להגדיל את המאמצים להרחיב את העם היהודי, פשוטו כמשמעו, ברוח "ויפרו וירבו ויעצמו" – בניגוד ל"פתרון הסופי".

בעניין זה, כמו בכל הדברים, העיקר הוא לספק דוגמה חיה ולהעמיד משפחה גדולה עם ילדים ונכדים. זה נכון במיוחד לגבי מישהו כמוך, שעבר את הזוועות, שיוכיח שהיטלר לא ניצח.

למרות החשיבות של הסיפור לדור הצעיר על האסונות והטרגדיות שקרו, ועד כמה קשה להשתחרר מזיכרונות ומביעותי העבר, הקריאה העיקרית של זמננו היא לקיים את ההוראה שקובעת "על כורחך אתה חי", כלומר, עליך לעשות את המאמץ להקים משפחה ובית יהודי, מה שבהחלט יתרום למפלתו של היטלר ויוכיח שמאמציו שיהיה בעולם חסיד ויז'ניץ אחד פחות היה לשווא...

את המכתב הארוך סיים הרבי בפנייה אישית:

אם תינשא במזל לאחר חג השבועות, כדת משה וישראל, יתברר שמכתב ארוך זה, כמו גם הזמן שאתה מקדיש לקריאה שלו, יהיו כדאיים.

בראיון כעבור שנים, סיפר אלי ויזל שהחלטתו להינשא ולהקים חיים חדשים הושפעה מאד מאמירתו של הרבי. "הרבי היה מאושר מאד מהבשורות", אמר הסופר. "זר הפרחים הגדול ביותר שקיבלתי אי פעם היה מהרבי, לרגל החתונה שלי. הוא דחף אותי להתחתן. במכתב ארוך שהוא שלח לי, שמונה עמודים הוא הקדיש לנושאים בתיאולוגיה יהודית, ובסוף דחק בי להינשא... לא יכולתי שלא לחשוב שהרבי ראה קשר מובהק בין הדברים".

לנצח את ההיטלריזם

השואה היא נטל כואב מאד בלב הקולקטיבי של עם ישראל. אסון בקנה מידה כל כך גדול, שבר כל כך עמוק – שנדמה שלא היה כמוהו לעולם. איך מתמודדים עם העבר הנורא והקודר הזה, עם תהומות של רוע ועצב כאלו? מהי התשובה היהודית להיטלר?

הרבי סבר שהגישה היהודית הנכונה לטרגדיה הזו היא הבסת ההיטלריזם והנאציזם, ברוח יהודית.

לא מדובר על נקמה צבאית כוחנית. השואה חייבת לגרום לכל יהודי שלומד עליה, ובטח למי שחווה אותה, לעסוק בשיקום ופיתוח מחדש של העם היהודי, פיזית ורוחנית. זו הדרך לרפא את הפצע, לסגור את המעגל ולהביס את הוגי השיטה הנאצית ומפעיליה.

העיקרון הראשון: הנאצים התכוונו להשמיד את העם היהודי, ולכן 'הפתרון הסופי' האמתי הוא הפתרון הדמוגרפי, הגברת הילודה היהודית. פשוט, להקים משפחות ולגדל ילדים יהודים מאושרים וגאים בזהותם, למלא את השורות שהתרוקנו ולהביא לעולם עוד ועוד יהודים מאושרים ונכונים למשימת החיים שלפניהם.

העיקרון השני: הנאציזם התכוון להכחיד לא רק את היהודים, אלא גם את היהדות, את רוחו של העם שנושא בעולם את בשורתו של האלוקים. אחת הקביעות שעיצבו את תפיסת העולם שלו הייתה שהרעיונות המוסריים והאידאות הרוחניות שהעם היהודי מגלם הם פסולים והרסניים לחברה. הנאצים ראו ביהודים גוף זר, שאותו יש לחסל ולהשמיד.

לכן, התשובה הטובה ביותר לשואה היא לחיות כיהודי. חווית השואה צריכה לחייב כל יהודי לחזק יותר את הזהות היהודית שלו, להעמיק ולבסס אותה. דווקא לא להתבולל, לשמור על הייחודיות היהודית, ולהביע את היהדות שלנו בגאווה, לראות בה מקור השראה והמשך מורשת מפוארת בת אלפי שנים של אמונה וטוהר. כשיהודי נלחם לחיות כמו יהודי, שהבית שלו הוא בית יהודי וחייו הם חיים יהודיים – הוא משמש מודל חי ליהדות בריאה ומפיצת טוב, ולא נותן למפלצת לנצח.

חיים יהודיים, בחומר וברוח, הם האמירה הברורה ביותר, ההוכחה החיה לכך שפרויקט אושוויץ נכשל, שעם ישראל חי וקיים ולא איבד את הייחודיות שלו מכל העמים.

לא זכות, חובה

האחריות הזו "להביס את ההיטלריזם" מונחת על הכתפיים שלנו. כל אחד מאתנו מחויב לא רק לבצע את המשימה שלו, אלא גם למלא את מקומם של אלו שנרצחו, נספו והושמדו בגאיות ההריגה והצלמוות. הזוועה הנאצית גזלה כמעט שליש מהעם שלנו, וכל יהודי חי נושא אתו את רוחו של מי מהנספים, השם ייקום דמם. המשימות הפתוחות שהם השאירו אחריהם הן החובות שלנו.

*

יהודי שורד שואה בא לפגוש את האדמו"ר השישי של חב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון, מספר שנים לאחר שהשתקע באמריקה.

ניצול השואה סבל מתחושת אשמה מעיקה, מהסוג שפגע ברבים מאלו שהיו שם וראו את אחיהם נרצחים, ולעתים נותרו שריד יחיד ממשפחות, קהילות ויישובים שלמים. שאלת "למה אני?" טרפה את מנוחתו. "למה אני שרדתי בעוד כל היתר נספו?", הוא חזר והלקה את עצמו.

רדוף אשמה הוא ביקר אצל רבנים רבים, בניסיון למצוא משהו שיסיר מעל כתפו את הנטל הנורא. אך שום דבר לא הועיל.

החיפוש שלו הביא אותו לפגישה עם הרבי, בה הוא חזר בייאוש, בפעם המי-יודע-כמה, על השאלה: "במה אני יותר טוב מהם? מדוע דווקא אני זכיתי לשרוד?".

התגובה הנחרצת של הרבי הייתה שתי מילים, שתי מילים שהפכו את חייו: "זכות? חובה!".