מתוך הספר לאן הלכת? – התמודדות עם שכול ואובדן לפי גישת החיים של הרבי מליובאוויטש. כאן תוכלו לרכוש את הספר במחיר מוזל ולקבל אותו בדיוור ישיר עד הבית.

לבנות ולהיבנות

בליל ה-11 באפריל 1956 נכנסה לכפר חב"ד כנופיה של טרוריסטים פלסטינים. הם עשו את דרכם אל בית הכנסת של בית הספר החקלאי המקומי, שבו היו התלמידים הצעירים בעיצומה של תפילת ערבית. הם פרצו לבית הכנסת בפתאומיות וריססו את החדר באש רובי ה'קרל-גוסטב' שבידיהם.

התוצאות היו קציר דמים אכזרי. חמישה ילדים ומדריך אחד נרצחו, ועוד עשרה ילדים נפצעו. דמם הטהור נספג בסידורי התפילה שנפלו מידיהם, הכתים את קירות בית הכנסת, שתת על רצפת אולם התפילה.

תושבי הכפר, שרבים מהם נמלטו מזוועות השואה הנאצית ואימת טרור הדיכוי הסטליניסטי, פשוט התרסקו. הם ראו באירוע התנפצות של החלום על חיים שלווים בארץ ישראל. והם לא היו היחידים שחשו שהאדמה רועדת תחת רגליהם, שהכפר הפך למקום מסוכן ומאיים. חלק גדול מהוריהם של התלמידים לקחו את ילדיהם הביתה, ומנהלי בית הספר כבר שקלו לסגור אותו לחלוטין. ייאוש ודכדוך השתררו בכפר והחלו לאכל את יסודותיו.

תשובותיו של הרבי, במברק מהיר ששוגר עם תום ה'שבעה' ובמכתבים עוקבים שבאו אחריו, הזרימו חיוניות ותקווה לכפר הדואב והפצוע.

המסר שחזר על עצמו בדבריו של הרבי היה: התגובה לרצח המזעזע צריכה להיות המשך הבנייה, במקום החרבה – הרחבה של הפעילות החינוכית, צמיחה ושגשוג חומרית ורוחנית. זו התשובה הנכונה לרוע הטרוריסטי.

הרבי קרא לפעולות ממוקדות כתרופה לזוועה. הרבי קרא להצמיח חמלה וטוב, דווקא במקום בו פגעה האכזריות בפניה המכוערות ביותר. הרבי יזם הקמת בית ספר מורחב וחדש, באותו מקום עצמו בו אירע האסון. את הכסף שהותיר אחריו המדריך שנרצח, הציע הרבי לתרום לארגון מקומי שעוסק בחינוך ולרכוש בו סידורי תפילה חדשים לתלמידי בית הספר.

זה גם יהיה מקור לנחמה ומשאב של כוחות להמשך. הספקות והפסימיות רק מחריפים את המצב. רק השקעה בפעילויות של בנייה מחדש עשויה להביא מזור, לרפא את הכאב ולהפריח מחדש את הרוח האופטימית והאמונה בעתיד הטוב.

הרבי גם שלח משלחת של שנים עשר רבנים חסידיים, שישמשו נציגיו האישיים, להעביר את המסר המעודד שלו, לעודד את רוחם של תושבי הכפר ולהפוך את המשבר למנוף.

כפליים לתושייה

בחומש בראשית, התורה מלמדת אותנו שיעור מאלף על ההשפעה של פעילות מוגברת לאחר טראומה: יהודה איבד באורח טרגי שניים מבניו. זמן לא רב לאחר מכן הוא איבד גם את אשתו. איך אדם שאיבד הכול מוצא נחמה? הוא קם "ויעל על גוזזי צאנו1". הוא שב לעבודה החקלאית שלו, חזר לפתח את עסקיו. ההתמקדות בפעילות אקטיבית ופרודוקטיבית מסייעת לפצעים להגליד וללב השבור להחלים.

כל משבר הוא הזדמנות לצמיחה, אמר הרבי. דווקא שיקום לאחר חורבן יכול להיות טוב ונכון יותר ממה שהיה 'פעם', כשהכול היה בסדר, לפני החורבן הגדול. הדוגמה השגורה בפיו הייתה הלוחות השניים שאלוקים נתן לעם ישראל בהר סיני. בהשוואה ללוחות הראשונים, שנשברו בנסיבות מצערות, הם היו "כפליים לתושייה" – פי שניים בעוצמתם.

שוב ושוב הרבי חזר והדגיש כי פעילות מוגברת לאחר אובדן מסייעת לחזק תחושה של תכלית בחיים, וזה עשוי להיות פורקן לצער ואמצעי חשוב להתנחמות. נחמה מושגת באמצעות דווקא באמצעות מינוף כל האנרגיות להתעלות וצמיחה מחודשת. ריפוי זה לצמוח מהקושי, למלא את החלל בכפליים של עשייה.