הכוס המלאה

מתוך הספר לאן הלכת? – התמודדות עם שכול ואובדן לפי גישת החיים של הרבי מליובאוויטש. כאן תוכלו לרכוש את הספר במחיר מוזל ולקבל אותו בדיוור ישיר עד הבית.

אימא של הרבי

הרבי הופרד מהוריו בשנות העשרים, כשהיה בן עשרים ושש. הרקע ההיסטורי לסיפור המשפחתי הוא מלחמת העולם שקרעה את אירופה והעולם כולו, במקביל לתהליכים הפנימיים שעיצבו את ברית המועצות של אז.

את אביו הוא לא ראה יותר לעולם, עם אמו הוא התראה רק כעבור כעשרים שנה, בשנת 1947. לא פעם דיבר הרבי בכאב על תקופת הריחוק הזו בינו לבין הוריו. כשהוא פגש לראשונה את אמו לאחר שנות הפרידה הארוכות, הם התחבקו במשך עשרים דקות בלי לומר מילה. מאז ועד יום פטירתה הוא היה מבקר בביתה בכל יום, מגיש לה כוס תה ומתיישב לשוחח אתה.

זמן קצר לאחר פטירת אמו של הרבי, בשנת 1965, נערה צעירה שיתפה את הרבי בסכסוך שהתגלע בינה לבין אימה. היא כעסה על כך שאימא שלה מסרבת להעניק לה כסף שלטענתה היא זקוקה לו.

הרבי השיב לנערה בעצב: "זה עתה איבדתי את אמי. יש לך מושג כמה כסף הייתי נותן כדי לראות אותה עוד פעם אחת נוספת?".

להודות על מה שיש

התקופה הרגישה שלאחר הסתלקות של אדם יקר, נותנת לנו גם נקודת מבט שונה. חווית האובדן צריכה להוביל אותנו למחשבות מסוג חדש. דווקא החלל שנפער נותן לנו פרספקטיבה חדשה על המציאות, ומאפשר לנו להעריך את מה שזכינו לו בחיים, לייקר את המתנות הנפלאות שאלוקים מרעיף עלינו בכל רגע.

זה הזמן להקדיש יותר לחיזוק היחסים בתוך המשפחה, להשקיע תשומת לב באנשים שקרובים לנו, להמשיך לטפח את התא המשפחתי ואת יחסי הקרבה והחברות, להתמסר לנשמות של אלו שחיים אתנו ורוצים בנו וזקוקים לנו.

"ויקומו לנחם"

הרעיון הזה נמצא בסיפור התורה על אבלו של יעקב על בנו יוסף:

בספר בראשית אנו קוראים את סיפורם של יוסף ואחיו. אבא יעקב משוכנע כי בנו האהוב יוסף נטרף בציפורניה של חיית טרף, ושקע ביגון עמוק. הוא קרע את בגדיו, חגר שק על חלציו, ואמר: "כי ארד אל בני אבל שְׁאוֹלָה1", אני ארד אל הקבר בדמעות צער שלא יתייבשו לעולם. הוא סירב להתנחם על בנו הצעיר והאהוב שנלקח ממנו. אבל בני המשפחה שלו לא הניחו לו להסתגר באבל, הם לא הפסיקו לנסות, "ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו2".

רבי חיים בן עטר, בחיבורו "אור החיים", מעיר כי ילדיו של יעקב לא אמרו מילה של נחמה. לא היו להם מילים, משום שיעקב הכריז על עצמו בלתי ניתן לניחום, חסר תנחומים. מה הם כן עשו? "ויקומו". הם פשוט התאספו יחד, כל השבט, עשרה ילדים והמון נכדים, והראו לו שיש נחמה. הם ידעו ששום דבר שהם יכולים לומר או לעשות לא יהפוך את העבר הרע לטוב. מה שהם כן עשו זה להציג את עצמם, להאיר את הזרקור על המשפחה הגדולה והיפה של יעקב, להדגיש את ההווה הנפלא ואת הצמיחה העתידית, מלאת האופטימיות והתקווה לחיים שעוד יבואו.