לזכרם

מתוך הספר לאן הלכת? – התמודדות עם שכול ואובדן לפי גישת החיים של הרבי מליובאוויטש. כאן תוכלו לרכוש את הספר במחיר מוזל ולקבל אותו בדיוור ישיר עד הבית.

איך מנציחים?

אחת הדרכים שבהן אנו מתמודדים עם אבדן היא לנסות להבטיח כי הזיכרון של יקירינו לא ידהה ויתפוגג. אנו עשויים לנסות לשמר בחיים את הזיכרון שלהם על ידי הקמת מונומנטים שישמשו כתזכורות מוחשיות של מורשתם.

לרבי הייתה השקפה מיוחדת על הדרך הטובה ביותר להנציח את יקירינו.

להשקיע בחיים

התובנה הראשונה: אם אנחנו רוצים להנציח את זכרם של יקירינו שהלכו לעולמם וכבר אינם בחיים, צריך להשקיע בחיים. אפשר להשקיע את המשאבים והתשומות במפעלי הנצחה עשויים אבן, ואפשר לתרום את אותם כוחות להעניק ולתת מזון, פיזי ורוחני, לאנשים חיים – כך יוצרים מצבות חיות במקום אבנים דוממות.

אך טבעי לנסות למצוא דרך מוחשית להיאחז בזיכרון של יקירינו שנפטרו. הרבי לימד אותנו כי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לא על ידי יצירת אנדרטאות לבנים ואבן, אלא על ידי מחשבה על דרכים להביא תועלת ממשית לאנשים שנשארו לחיות כאן.

לכבד את המתים זה לעשות לטובת החיים.

*

במהלך פגישה אישית עם הרבי בתחילת שנות החמישים, הציע מנהיג משפיע של הפדרציה היהודית של צפון אמריקה שכל המשפחות היהודיות יציבו כיסא ריק ליד שולחן ליל הסדר, כדי להנציח את זכרם של מיליוני היהודים שנספו בשואה.

הרבי השיב: "הרעיון שלך מעניין, אבל, עם כל הכבוד, במקום להשאיר את הכיסא ריק, הבה ונמלא אותו, נזמין יהודי שלא חוגג את ליל הסדר ונושיב גם אותו ליד שולחן החג. זו תהיה מורשת חיה אמתית וניצחון לעם היהודי".

לעשות טוב

התובנה השנייה: הנצחה אמתית, נצחית, היא נקיטת פעולות חיובית של לימוד תורה וקיום מצוות ומעשים טובים. כך יוצרים מורשת חיה לזכרם של אלו שאינם, כך מנכיחים בצורה הטובה ביותר את האנשים היקרים לליבנו.

הרבי עצמו שימש מודל לתובנת החיים הזו. כשהוא חווה את אבדן אשתו שלו, הוא ביקש שוב ושוב להנציח את מורשתה באמצעות פעולות חיוביות ויוזמות חינוכיות בתחום התורה והמצוות. זה היה יקר לו מכל דבר, על כך הוא הודה בדמעות לאלפי המנחמים ששיגרו אליו תנחומים מכל העולם. "כאשר בנות נושאות את שמה ומתחנכות ברוחה ובהשראתה, והיא משמשת להן מודל ומופת לחיים, זו ההתעלות הגדולה ביותר לנשמתה" – הוא אמר.

*

הרבי התבקש פעם להנחות משפחה שהתלבטה מה לכתוב על המצבה של האב המנוח.

וכך השיב הרבי: "ברור כי צאצאי המנוח צריכים להסכים על הכתובת שתופיע על המצבה. אך בראש ובראשונה הם צריכים לחשוב על העובדה כי המצבה היא אבן עם ניסוח שחרוט עליה, בעוד הם עצמם משמשים אנדרטה חיה ומעשיהם היומיומיים והתנהגותם משמשים ככתובת חיה על מצבה חיה. הניסוח של הכתובת שתופיע על המצבה הזו – הוא תלוי רק בהם...".