מתוך הספר לאן הלכת? – התמודדות עם שכול ואובדן לפי גישת החיים של הרבי מליובאוויטש. כאן תוכלו לרכוש את הספר במחיר מוזל ולקבל אותו בדיוור ישיר עד הבית.

לעולם אל תוותר

הקשיבו לסיפורו המרגש של יעקב שיפמן:

ב-1973, השנה שבה חגגתי את בר המצווה שלי, שלחו אותי הוריי למחנה קיץ בישראל. כשחזרתי נודע לי שאבי עומד לעבור ניתוח. התברר שהוא חולה בסרטן המעי הגס, ומצבו הרפואי לא פשוט בכלל.

שנתיים לאחר מכן, ממש לפני חג הפורים, מצבו של אבי החמיר מאד. פנינו לחדר המיון בבית הרפואה, ולאחר בדיקה של הרופאים הם קראו לי ואמרו: "כדאי שתלך הביתה. אבא שלך נשאר כאן הלילה". אחרי סדרה מקיפה של אבחונים ובדיקות, הרופאים קבעו שלא נותר הרבה מה לעשות חוץ מאשר להקל על אבא את הסוף ולהפחית את הכאבים והסבל שלו בתהליך הגסיסה.

כמובן, לא היינו מוכנים להרים ידיים ולוותר. הלכנו לבקש ברכה מכמה רבנים, ניסינו גם להיעזר במרפאים אלטרנטיביים. אבל אבא שלי איבד משקל רב מגופו, פניו איבדו את הגוון הטבעי ומצב רוחו היה ירוד. נראה היה שאין עוד סיכוי. אף טיפול לא עזר, שום ברכה לא הועילה.

בנקודת השפל הזו אמר לנו אחד מבני המשפחה: "אתם צריכים ללכת לפגוש את הרבי מליובאוויטש".

היינו חמישה אנשים בפגישה עם הרבי במשרדו: אבי ואמי, סבתי, אחותי ואני – נער בן שש עשרה בסך הכול.

אני עמדתי בירכתי החדר, ואבי דיבר בשקט עם הרבי במשך כמה דקות. כאשר הרבי סיים לדבר עם אבא שלי, התחלנו לצאת מהחדר, כאשר פתאום קרא הרבי לעברי: "אתה נשאר".

הייתי מודאג ומתוח מכל מה שקורה סביבי. הרבי הבחין בכך, החווה בידו לאות שאתקרב אליו ואמר לי בעדינות: "בוא הנה".

הוא ניגש למדף הספרייה שלו ושלף שני כרכים של התלמוד, ואמר לי ביידיש: "לפי חוקי הרפואה, אבא שלך חולה מאד עכשיו. למעשה, הוא קרוב לסוף חייו. אלוקים יעזור, אבל אבא שלך יהיה מדוכא וגם אתה עומד להיות עצוב מאד. אתה זקוק למשהו שייתן לך כוחות לעמוד במה שיעבור עליך. אני רוצה ללמד אותך משהו שיעזור לך להמשיך בחיים".

הוא פתח את דף י במסכת ברכות, והחל ללמד אותי: המלך חזקיהו היה חולה, והנביא ישעיהו ביקר אותו. הנביא אמר למלך כי ימיו ספורים והוא צריך להתכונן למותו, אך חזקיהו סירב לקבל זאת ואמר: "אני מסרב לקבל את הנבואה שלך. אני מאמין באלוקים". הנביא קבע שהעת כבר הגיעה ואי אפשר לשנות את הגורל שנגזר בשמים, אך חזקיה החליט להתפלל בכל זאת, כי "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים". גם כשנראה שהמצב אבוד וחסר סיכוי, אסור להתייאש וחייבים להתפלל ולקוות לטוב.

הרבי ישב ליד שולחן העבודה שלו, ואני עמדתי מולו, מהעבר השני של השולחן, והקשבתי. אבל באמצע הסיפור, הרבי סימן לי לבוא ולעמוד לידו, לקרוא ביחד אתו מתוך הגמרא.

הוא קרא את הגמרא ותירגם אותה לאידיש, מילה במילה, תוך כדי שהוא מצביע על המילים בתוך דף הגמרא, ממש כמו אבא שמלמד את בנו.

לא אשכח איך הרבי הצביע על המילים והביט בי, ושוב הצביע ושוב הביט בעיניי. הוא חזר על הדברים כמה פעמים, ורצה לוודא שאני מבין היטב את הרעיון התלמודי ושאני יכול גם להסביר אותו לאבי.

המסר המרכזי שהוא הדגיש כל הזמן היה שאפילו על סף המוות אסור לוותר על התקווה, אסור לשקוע בדיכאון ובייאוש, וצריך לקבל את רצון האלוקים.

זה לקח די הרבה זמן, בערך עשרים וחמש דקות.

כשנסענו הביתה, סיפרתי לאבי מה קרה, והוא נשבר ובכה. ברגע שהגענו הביתה, התיישבנו ללמוד את קטע התלמוד שהרבי לימד אותי. למדנו אותו לפחות שלוש או ארבע פעמים, ואבא שאל אותי שוב ושוב: "אתה מבין למה הרבי אמר לך ללמוד את זה איתי? האם אתה מבין?".

חודשיים וחצי אחרי הביקור שלנו אצל הרבי, אבא שלי נפטר. הדבר האחרון שהוא אמר לי היה: "עשית אותי אבא גאה, נתת לי המון נחת".

אחרי שאבא נפטר, הייתי על סף התפרקות. לא היו לי קרובי משפחה שיתמכו בי. אמי הייתה בת יחידה, וכל משפחתו של אבי נמחקה במלחמת העולם – ואני הייתי רק בן שש עשרה, נער צעיר שזקוק לאהבה אבהית.

אני לא יודע איך להודות לרבי על כך, אבל הוא נתן לי את הכלים להתמודד. הוא דיבר אתי בגובה העיניים וסיפר לי את עובדות החיים. כולם אמרו לי ש"הכול יהיה בסדר", אבל הרבי הביט בי ולימד אותי איך להתכונן ולצלוח את המשבר.

היו זמנים שבהם היה לי קשה מאד. עזבתי את הלימודים, והייתי בדרך לאבדון. אבל אז נזכרתי במה שהרבי לימד אותי. במהלך אותן שנים למדתי את קטע התלמוד הזה שלושים פעמים לפחות, וזה מה שהחזיר אותי למסלול. זה שאני היום יהודי שומר מצוות וגידלתי משפחה יפה, זה רק בזכות אותן עשרים וחמש דקות בחדרו של הרבי, שדאג שאבין את המסר: אם אתה נקלע לבעיה ואתה חש שנפלת לתחתית של התחתית, לעולם אל תוותר, כי אלוקים אתך. פתח את לבך אליו, והוא יעזור לך.

הוא תמיד כאן

כאשר מאבדים מישהו קרוב ויקר, יהיו לעתים קרובות רגעים שבהם הצער ייראה בלתי ניתן להכלה. כמה כאב עוד אוכל לשאת – אנחנו שואלים את עצמנו – לפני שנתמוטט?

הידיעה שיש כוח עליון בחיינו, שאלוקים נמצא לצדנו תמיד ומלווה אותנו בכל צעד ושעל, שהוא מעורב ודואג לנו – מאפשרת להתגבר על הרגעים האפלים ביותר. כשאנו נקלעים לנקודות השפל של החיים, ההכרה בנוכחותו המתמדת של הקדוש ברוך בחיינו מסייעת לנו להמיר את הייאוש בתקווה לטוב, את הדיכאון בביטחון, ומעצימה אותנו לצפות קדימה ולהתכונן למחר טוב יותר.