בס"ד. ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תש"כ*
(הנחה בלתי מוגה)
לא. היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים כו'1, ואיתא בפע"ח2 (הובא בחסידות3), שמעלת היום דט"ו באב היא משום שבו הוא מילוי הלבנה, קיימא סיהרא בשלמותא4. וצריך להבין3, דהרי ענין זה דקיימא סיהרא באשלמותא הוא ביום ט"ו שבכל חודש, ובמה היא מעלת יום הט"ו בחודש אב. ועוד זאת, דגם הימים טובים דפסח וסוכות גם הם בט"ו לחודש, וא"כ במה גדלה מעלת ט"ו לחודש אב על פסח וסוכות, עד שאמרו רז"ל לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב. ונקודת הביאור בזה5, דמעלת היום דט"ו באב הוא משום שהעלי' דקיימא סיהרא באשלמותא באה לאחרי הירידה דט' באב, ולפי הכלל דירידה צורך עלי' מובן אשר ככל שהירידה גדולה יותר כך העלי' הבאה אחרי' ועל ידה היא גדולה יותר6, ובזה היא מעלת יום ט"ו לחודש אב, שבו העלי' דקיימא סיהרא באשלמותא היא עלי' גדולה ביותר, משום שבאה לאחרי (וע"י) הירידה שלפני זה, שהיא ירידה גדולה ביותר.
ב) וביאור הענין הוא7, דהנה סיהרא קאי על ספירת המלכות, דכשם שסיהרא (הלבנה) לית לה מגרמה כלום8 (שאין האור הבא ממנה אלא אור השמש המאיר על ידה), כך גם ספירת המלכות לית לה מגרמה כלום. ופירוש הדברים הוא9, לא שסיהרא (מלכות) אין לה אור כלל, אלא הכוונה היא שיש לה אור שהוא אור עצמי (שאינו מאיר). וזהו מה שהמלכות נאצלה בסוד נקודה, שיש בזה ב' שיטות מהי הנקודה, אם כתר שבמלכות או מלכות שבמלכות. אבל אור המאיר והמתגלה (אל הזולת) אין לה מעצמה כלום. ובשביל שיהי' בה אור המאיר, ה"ז ע"י ההמשכה במלכות מהספירות שלמעלה הימנה, ושלימות המשכה זו היא בט"ו לחודש דאז קיימא סיהרא באשלמותא, שאז האור המאיר דמלכות הוא בתכלית שלימותו.
וזהו10 מ"ש11 ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד12. ארץ קאי על ספירת המלכות כנודע. ויתרון ארץ, היינו היתרון שנעשה בספירת המלכות, הוא ע"י בכל, ספירת היסוד13, שע"י היסוד נמשכים בספירת המלכות נ' שערי בינה, דזהו בכל, כל בגימטריא נ'14. אמנם זהו סדר הענינים מצד עצמו, אך למעלה מזה הוא מה שכתוב לאחרי זה מלך לשדה נעבד, שזה מורה על עלי' מיוחדת בספירת המלכות. ובזה איתא ב' פירושים. פירוש א' כדאיתא בזוהר15 דמלך קאי על מלך עילאה, דהיינו ספירת הכתר שלמעלה מהשתלשלות, ופירוש מלך לשדה נעבד הוא המשכת הכתר למלכות, שהמלכות נקראת בשם שדה. ופירוש ב' בזוהר שם, דמלך קאי על ספירת המלכות, ומלך לשדה נעבד קאי על ירידת המלכות לעולמות בי"ע הנק' בשם שדה, דאית שדה ואית שדה, אית שדה דקדושה שהיא ספירת המלכות, ואית שדה דלעו"ז, ולפי פירוש זה שדה כאן קאי על שדה דלעו"ז, שהמלכות יורדת לברר בירורים בשדה דלעו"ז, וכמאמר16 רגלי' יורדות מות, שהמלכות יורדת לבי"ע לברר את הניצוצות. אך דוקא ע"י ירידה זו דמלכות לברר בירורים בבי"ע הרי ירידה צורך עלי', ועי"ז היא עולה למעלה מעלה, גם למעלה מבחינת המשכת הכתר במלכות17.
ג) ובזה יובן ענין ט"ו לחודש בכלל, דאז קיימא סיהרא באשלמותא, שמעלה זו בלבנה (ובמלכות) באה תמיד לאחר הירידה שבזמן המולד, שאז הלבנה היא בהעלם והסתר, ואחרי הירידה דהעלם והסתר הלבנה בזמן המולד, באה העלי' דקיימא באשלמותא. אמנם עלי' זו עצמה אפשר שיהיו בה שינויים, שאין היא עלי' נצחית, ואפשר שתהי' אחרי' ירידה, ויש עלי' נעלית מזו, שהיא עלי' נצחית שאי אפשר שתהי' ירידה אחרי'.
ובזה יובן18 החידוש דט"ו באב לגבי ענין קיימא סיהרא באשלמותא בכלל. דבכל חודש הרי ענין העלי' שבסיהרא הוא באופן שאפשר שתהי' אחריו ירידה. ואפילו ט"ו לחודש ניסן שהוא חג הפסח, הרי יציאת מצרים היתה גאולה שיש אחרי' גלות19. ועד"ז הוא לגבי בנין בית ראשון, כדאיתא במדרש20 ששלמה הי' בדור הט"ו לאברהם דאז קיימא סיהרא באשלמותא, ולכן על ידו נבנה הבית. הרי גם עלי' זו אינה עלי' נצחית, שהרי אחר כך נחרב הבית. אמנם העלי' דט"ו לחודש אב, להיות שהיא באה לאחרי הירידה דתשעה באב, שהיא ירידה גדולה ביותר, הרי העלי' היא לפי ערך הירידה, ועלי' זו בספירת המלכות היא בבחי' עלי' שאין אחרי' ירידה, שהיא העלי' דלעתיד לבוא.
ד) ועפ"ז יובן21 גם מה שאמרו במדרש22 על הפסוק23 נחמו נחמו עמי, שהנחמה היא בכפליים כנגד חורבן בית ראשון וחורבן בית שני, ולכאורה אינו מובן, דהרי בכלל מאתיים מנה24, דבית ראשון הוא נעלה יותר מבית שני, שהרי בבית שני חסרו ה' דברים25, ואם כן כיון שכבר ישנה הנחמה על חורבן בית ראשון, מהו הצורך בנחמה נוספת על חורבן בית שני. אך הענין יובן ע"פ הנ"ל שירידה היא לצורך עלי', ולאחרי הירידה העלי' היא גדולה יותר מלפני הירידה. ולפי זה עכצ"ל שיש מעלה בבית שני על בית ראשון, משום שבנין בית שני הי' לאחר חורבן בית ראשון, היינו עלי' שאחרי הירידה. וכמעלת בעלי תשובה על הצדיקים26. ולכן צ"ל נחמה מיוחדת גם על חורבן בית שני, היינו גם על מעלה זו שהיתה בבית שני.
וזהו נחמו נחמו עמי גו', דלאחר הירידה דתשעה באב בחורבן בית ראשון ובית שני תהי' לעתיד לבוא העלי' שלפי ערך הירידה, היינו עלי' נצחית שאין אחרי' גלות19, ויהיו בעלי' זו ב' המעלות, הן מעלת בית ראשון שהיו בו אותם ה' דברים שחסרו בבית שני, והן מעלת בית שני שהיא מעלת התשובה.
הוסיפו תגובה