בס"ד. שיחת* יום ב' פ' במדבר, כ"ו אייר, ה'תש"כ.

– למשתתפות ב"קאָנווענשאָן" של נשי ובנות חב"ד –

א. בפרשה שהתחלנו לקרוא, מסופר1, שהקב"ה אמר למשה רבינו – לאחר שמנה את בני ישראל – "הקרב את מטה לוי" מתוך בני ישראל, כדי "לעבוד את עבודת המשכן", ולאח"ז – במקדש. בענין זה התבטא תפקידם של שבט לוי, שהיו באי-כחם של כל בנ"י לעבוד את העבודה במשכן ובמקדש, ועי"ז גם להמשיך את כל הברכות מהקב"ה לבנ"י, שנמשכו ע"י עבודה זו.

ב. במדרש2 מובא על זה הפסוק3 "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה".

ומפרש הבעש"ט4,

– אשר ביום ראשון דחג השבועות בשנה זו ימלאו מאתיים שנה ליום ההילולא שלו, והוא גם היום5 שבו ניתנה התורה, שהיא הוראה לכל ישראל עד סוף כל הדורות –

שישנם שני מיני צדיקים: ישנו צדיק שנמשל לתמר, וישנו צדיק שנמשל לארז.

ארז – יש בו מעלות רבות: "ישגה", הוא חזק, גבוה ונאה6, אבל אינו עושה פירות. לאידך, תמר – אין בו מעלות אלו, אבל יש בו מעלה אחרת ועיקרית – "כתמר יפרח", הוא פורח ומוציא פירות נאים ומתוקים שנותנים כח ובריאות להאוכלם7.

וכן הוא בצדיקים – שכל ישראל הם צדיקים, כמ"ש8 "ועמך כולם צדיקים" – שיש שני דרכים לעבוד את הקב"ה:

ישנו צדיק – מבאר הבעש"ט – שנמשל לארז, אבל אינו עושה פירות. הוא לומד תורה, הוא מקיים מצוות, אבל הכל לעצמו. הוא לא משפיע על זולתו. ובכן, אמנם צדיק הוא, ומקבל שכר מהקב"ה – "כארז ישגה", חזק, גבה-קומה ונאה – אבל אין זו התכלית שחפץ בה הקב"ה.

התכלית שחפץ בה הקב"ה היא – להיות "כתמר יפרח" – לעשות פירות טובים ומתוקים. כלומר: הקב"ה דורש שהאדם יתן מזמנו, מכוחו וממרצו – שאפשר הי' לנצלם לעצמו – ולנצלם כדי להשפיע על יהודי אחר, שאותו יהודי יהי' כזה שהקב"ה יאמר עליו שהוא פרי טוב ומתוק. וכאשר משפיע על זולתו, אזי נקרא "תמר", שעליו נאמרה המעלה – "כתמר יפרח".

ג. הפירוש האמור בפסוק זה, מסר הבעש"ט לתלמידיו ולתלמידי תלמידיו, בתוכם לאדמו"ר הזקן, ומשם ואילך עד כ"ק מו"ח אדמו"ר – שאף שאפשר לעבוד את הקב"ה גם בדרך הראשונה, וגם אז נקרא צדיק, ויש לו מעלות של קומה, חוזק ונוי, אבל לא זהו התכלית והדרך העיקרית שדורש הקב"ה. מה שהקב"ה דורש הוא, שלא לקמץ בזמן ובכוחות, אלא לתת מהם – ועד לכחות העמוקים ביותר של הנשמה – כדי להשפיע על הזולת, על כל הסביבה.

בדרך זו הלך הבעש"ט עצמו, ומסר זאת גם לנשיאי החסידות הכללית, לנשיאי חב"ד ולכל החסידים, שכאו"א מהם ילך בדרך זו, שהיא דרך האור, הדרך המהפכת חושך לאור.

ד. האמור לעיל הוא ג"כ הדרך והתפקיד של שבט לוי9 – לא רק למען עצמם, אלא גם כבאי-כח ומורי-דרך של כל ישראל.

ואע"פ שאפשר שישנם "שבטים", יהודים שעדיין לא באו לדעה והכרה זו – עלינו להתנהג בדרך שהורה לנו הבעש"ט, לפעול עם עצמנו ועם זולתנו, ולעשות אותנו ואת זולתנו "כתמר יפרח", עם פירות טובים ומתוקים, ולעשות זאת מתוך נשמה וחיות, לעורר בעצמו את הכחות העמוקים ביותר כדי להשפיע על כל הסביבה, למלא את חלקו בפעולה על העולם10 שיהי' טהור יותר, נעלה יותר, מאיר יותר וקדוש יותר.

ה. כנציגות ה"קאָנווענשאָן", שהוא עצמו צריך להיות בא-כחן של כל בנות ישראל – יזכה הקב"ה ויצליח כל אחת מכן, וכל אחת מבנות ישראל, שתוכלו למלא את תפקידכן,

ויתן את ברכתו שתקימו בתים11 עם פירות טובים ומתוקים, ושתזכו לנחת אמיתי, שהוא נחת יהודי וחסידי, מעצמכן, מילדיכן ומנכדיכן שי',

ויקויימו כל ברכות רבותינו נשיאינו, החל מהבעש"ט ואדמו"ר הזקן – עד לברכה העיקרית, שבקרוב ממש יוציאנו משיח צדקנו, בתוך כלל ישראל, מן הגלות, ויוליכנו לארצנו הקדושה בשמחה ובטוב לבב, מתוך מנוחה ושמחה.

ובינתיים, עד אז – תמשיכו בהצלחה בעבודתכן מתוך צמיחה מתמדת.

השי"ת יתן לכן הצלחה רבה בכל האמור לעיל, ותבשרו בשורות טובות עתה ותמיד.

יום-טוב שמח.