בס"ד. שיחת ש"פ מקץ, זאת חנוכה, ה'תש"כ.
בלתי מוגה
א. במאמר ד"ה ברוך שעשה נסים להצמח צדק1, מבואר2 "מה שנס חנוכה קבעו בנרות, שהוא ענין שמן .. ואור", ש"ענין השמן .. הוא בחי' חכמה סתימאה" (ולמעלה יותר – בחי' אריך), ו"האור שבשמן הוא המכלה את השמן, וא"כ הוא גבוה ממנו", "והוא בחי' עתיק".
וממשיך לבאר שאין זה בסתירה לכך שקבעו ימי חנוכה "בהלל והודאה"3, ואדרבה, היא הנותנת:
"וזהו שאין בחנוכה אלא הלל והודאה לבד, להיות כי מפני שהאור הוא מאד נעלה .. ע"כ אי אפשר להגיע אליו .. כי אם בבחי' הודאה .. להלל ולהודות בלבד", וכפי ש"ידוע שכל דבר גבוה מאד נעלה לא יוכל להתלבש כי אם בהיותר נמוך דוקא".
ב. וע"ד משנ"ת בהמאמר4 בענין "יודוך הוי' כל מעשיך וחסידיך יברכוכה"5:
"חסידיך יברכוכה" – הו"ע המשכת אור חדש שלמעלה מסדר השתלשלות, שנעשית ע"י "חסידיך", היינו, לא "צדיק" ו"ישר", אלא "חסיד" דוקא, שלהיותו "חסיד המתחסד עם קונו"6, יש בכחו לפעול ע"י ברכתו המשכת אור חדש.
וענין זה ("חסידיך יברכוכה") קשור עם התחלת הפסוק, "יודוך גו'", ענין ההודאה – דכיון שכל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר, הרי דוקא ע"י ענין ההודאה (ששייך לא רק ל"חסידיך", אלא לכל אחד, והו"ע "שם שמים שגור בפי כל"7) יכולים ליקח ענין שלמעלה מהשגה ולמעלה מסדר השתלשלות, ומשם נמשך ענין זה גם בברכת החסידים ("חסידיך יברכוכה").
ועד"ז מצינו גם בברכת כהנים, "כה תברכו"8 – שזהו ע"ד הענין ד"חסידיך יברכוכה" – שקבעוה אחר הודאה דוקא.
ועפ"ז יש לבאר גם דיוק הלשון "יודוך הוי' כל מעשיך", עשי' דוקא – שזהו ג"כ מצד הכלל9 דכל הגבוה יותר יורד למטה יותר, וכידוע שיחת כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע10 אודות השייכות של א"ס ("מיט וועמען האָט א"ס צוטאָן?") עם עשי' דוקא,
ומבואר גם באגה"ק11 ש"מהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, ולכן הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה", והיינו, שהענין ד"מציאותו מעצמותו שאינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו" שבעצמותו ית', "הוא לבדו" – משתקף במציאותו של היש הגשמי, שבהרגשתו, אין לו עילה וסיבה שקדמה לו.
ג. ויש לבאר הענין דנר חנוכה ע"פ האמור שהוא בחי' עתיק, שיש בזה ב' ענינים:
מחד גיסא – הרי זה ענין שלמעלה מסדר השתלשלות לגמרי, שזהו הפירוש ד"עתיק", מלשון נעתק. וכאמור, שמצד גודל מעלת בחי' זו, אי אפשר להגיע אלי' ע"י השגה, כי אם ע"י הודאה דוקא, והיינו, ע"י עבודה פשוטה, שזוהי מעלת אנשים פשוטים, כמבואר בתורת הבעש"ט12.
ולאידך גיסא – אף שבחי' עתיק נעתק מסדר השתלשלות, מ"מ, הכוונה היא שגם בחי' זו תומשך למטה, אלא, שההמשכה היא בלתי מוגבלת, שאינה מתצמצמת בהגבלות העולם, וע"ד ברכת כהנים, שהברכה נמשכת למטה בגשמיות, "יברכך" – בבנים, "וישמרך" – בממון13, אלא, שהיא באופן שלא שייך בה הגבלה ועיכוב (כיון שכל עניני הגבלות שייכים רק באור שבסדר השתלשלות דוקא), כמבואר בלקו"ת14 שההמשכה היא באופן ד"עד מהרה ירוץ דברו"15.
ומזה מובן גם בנוגע לנר חנוכה:
[המשך הביאור – ב' הקצוות שבנרות חנוכה, שאורם אינו בשביל איזה תכלית (כמו נר שבת16 ונרות המקדש), כי התכלית היא בהם בעצמם (והפרסומי ניסא הוא ענין נוסף מלבד תכליתם העיקרי17), וביחד עם זה, הנה מצד עצמם צריכים להיות נרות מאירים לכל באופן של פרסום; ביאור טעם הפלוגתא3 אם מותר או אסור להשתמש באורה18; וענינו בתורה הוא לימוד התורה (לא רק כדי לדעת את המעשה אשר יעשון, אלא) לשמה19 – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א20, ונדפס בלקו"ש ח"ג ע' 813 ואילך].
ד. עפ"ז יש לבאר גם בדברי הרמב"ן21 בביאור הטעם שאמר הקב"ה לאהרן (כשחלשה דעתו שלא הי' בחנוכת הנשיאים) "חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק את הנרות", ש"נחמו בהדלקת הנרות" דוקא – ע"פ דברי המדרש22: "הקרבנות, כל זמן שביהמ"ק קיים הן נוהגין, אבל הנרות, לעולם אל פני המנורה, וכל הברכות .. לברך את בני אינן בטלים לעולם", דלכאורה, "דבר ידוע שכשאין ביהמ"ק קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו, אף הנרות בטלות", ומסיק, "לא רמזו אלא לנרות של חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו" – דלכאורה אינו מובן:
בשלמא כאשר מדובר אודות הדלקת הנרות בביהמ"ק – שייך לומר על זה "שלך גדולה משלהם", כיון שזוהי עבודה ששייכת רק לכהנים; אבל אם המדובר הוא אודות נרות של חנוכת חשמונאי – איך שייך לומר על זה "שלך גדולה משלהם" (כיון שניתן לו ענין שאינו בטל לעולם), הרי נרות חנוכה מדליקים כל בנ"י?!
והביאור בזה – ע"פ האמור לעיל שנר חנוכה הוא בחי' עתיק:
כיון שנר חנוכה הוא בחי' עתיק, הרי מובן, שכדי להמשיך בחי' עתיק שיאיר בגילוי למטה, יש צורך בפעולתו של אהרן הכהן דוקא, "שושבינא דמטרוניתא"23, שבכחו לפעול הענין ד"בהעלותך את הנרות".
ונמצא, שפעולתו של כל אחד מישראל בהדלקת נר חנוכה היא בכחו של אהרן שבכל אחד מישראל, וע"ד המבואר בתניא24 ש"כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחי' משרע"ה", ועד"ז בנוגע לכל שבעת הרועים, שכל א' מהם פועל ענינו בכל אחד מישראל, וכך פועל אהרן בכל אחד מישראל שיוכל להמשיך בחי' עתיק שיאיר בגילוי למטה ע"י הדלקת נר חנוכה.
* * *
ה. מאמר (כעין שיחה) ד"ה לעושה נפלאות25.
* * *
ו. לאחרי המאמר אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שמצות נר חנוכה, שנתתקנה בזמן הגלות, באופן שאינו יהודי אינו יכול לבטל זאת כו'26 הוא ע"ד המבואר בהמאמר27.
הוסיפו תגובה