שולחן ערוך: סימן תקצד

א אַף עַל פִּי שֶׁבְּט' בְּרָכוֹת שֶׁל מוּסַף רֹאשׁ הַשָּׁנָה אַף הַבָּקִי יוֹצֵא בִּתְפִלַּת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקצ"א,א מִכָּל מָקוֹם אִם אֵין שָׁם תִּשְׁעָה שֶׁעוֹנִין אָמֵן אַחַר בִּרְכוֹתָיו ב^,1 – אֵין אָדָם יוֹצֵא בִּתְפִלָּתוֹ, אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל בְּעַצְמוֹ.ג

וַאֲפִלּוּ אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין צָרִיךְ לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר בִּרְכוֹתָיו, כְּגוֹן שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מוּסָף בְּלַחַשׁ, וְנִמְצָא שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ בְּלַחַשׁ, אֶלָּא שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בְּקוֹל כְּדֵי לְהוֹצִיא גַּם אֶת שֶׁאֵינוֹ בָּקִי,ד וְנִמְצָא דְּאַף אִם לֹא יַעֲנוּ אָמֵן אַחַר בִּרְכוֹתָיו אֵין כָּאן חֲשַׁשׁ בְּרָכָה לְבַטָּלָה,ה אַף עַל פִּי כֵן אִם אֵין תִּשְׁעָה שֶׁעוֹנִין אָמֵן – אֵין תְּפִלָּתוֹ נִקְרֵאת תְּפִלַּת הַצִּבּוּר, וְאֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁמִיעָה אֶלָּא אִם כֵּן שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת הַצִּבּוּר, לְפִי שֶׁכָּךְ הָיְתָה הַתַּקָּנָה בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁתִּקְּנוּ תְּפִלַּת הַצִּבּוּר, שֶׁיַּחֲזִיר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אֶת הַתְּפִלָּה בְּקוֹל רָם כְּדֵי לְהוֹצִיא מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי,ו וְאִם אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַצִּבּוּר אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא אֲחֵרִים בִּתְפִלָּתוֹ,ז שֶׁהַתְּפִלָּה אֵינָהּ כִּשְׁאָר בְּרָכוֹת שֶׁאָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁמִיעָה וַעֲנִיַּת אָמֵן,ח אֲבָל בִּתְפִלָּה צָרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים,ט וְאֵין נָכוֹן לְבַקֵּשׁ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ אֶלָּא אִם כֵּן הוּא שְׁלִיחַ צִבּוּר.

אֲבָל בַּתְּקִיעוֹת יָכוֹל אָדָם לָצֵאת בִּשְׁמִיעָה אֲפִלּוּ הוּא יוֹדֵעַ לִתְקֹעַ בְּעַצְמוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם אֵין שָׁם צִבּוּר שֶׁיִּשְׁמְעוּ עִמּוֹ:י^,2