ב-10 השנים האחרונות, הרב יקותיאל יהודה ויזנר היה בכלא. לעתים הוא היה עם אסירים פליליים במיוחד, כאלו עם עבר די מרתיע. הוא עבר מכלא לכלא, כי זה התפקיד שלו: הרב יקותיאל הוא רב השב"ס.

הוא היסס מעט להתראיין, רק כשהבין שהכתבות באתר נועדו לעורר השראה ולהעביר מסרים, הוא ביקש לנצל את ההזדמנות להעביר את המסר שלו.

"מעשר שנות העבודה שלי כרב השב"ס למדתי המון ואני רוצה ללמד אתכם את שתי הנקודות העיקריות שהן ה"אני מאמין" שלי: הראשונה, צריך להאמין שכל אדם יכול למעוד אבל אסור להרים ידיים, כי התפקיד שלנו הוא לדעת שניתן לקום מתוך הנפילה ולפתוח דף חדש. הנקודה השנייה היא שבדיוק כמו שאנחנו בטוחים ויודעים שאם חזרנו בתשובה - ה' סולח לנו, ככה אנחנו צריכים להסתכל על האחר ולהאמין שלמרות שהוא מעד ח"ו, הוא באמת חזר בתשובה וה' סלח לו וגם אנחנו ניתן לו את האפשרות להיטיב דרכו. התשובה היא לא סלקטיבית והיא שייכת לכל אדם".

אם תרצו, האנקדוטה הזו יכולה לספר בקצרה את סיפורו של הרב ויזנר. אדם שלא רק רואה בעבודתו שליחות אישית ומתאמץ לעשות אותה 24/7 מעל ומעבר, אלא מתאמץ גם ללמוד ממנה איך להתייעל ואיך לגרום לאנשים אחרים להתייעל ממנה.

בצבא, ברבנות ושוב לצבא - ולרבנות

הרב ויזנר נולד בפתח תקווה, לפני 58 שנים וכיום מתגורר ברחובות כשהוא נשוי לריקה – אומנית בעיסת נייר, ואב לחמשה ילדים שבהם הוא גאה מאוד. שרה, מרדכי, אליצור-חיים, אליסף-יאיר ונתנאל-יואל. אם יש עוד משהו שהוא גאה בו זו העובדה שהוא סב "בליעה"ר נכון להיום ל-13 נכדים מתוקים ובעז"ה אנחנו מחכים לעוד".

ההיסטוריה שלו בשירות עם ישראל ארוכה. כשסיים את שירותו הצבאי בשנת 1980 הוא לא חלם שיחזור ללבוש מדים והחל את לימודיו במכון הרבני הנחשב הארי-פישל בירושלים, "מכון שמייצר רבנים". הלימודים אז לרבנות היו נדירים והמכון היה "כמעט היחידי בארץ" שהכשיר רבנים. אבל אז פרצה מלחמת לבנון השניה והרב ויזנר נשלח על ידי רבותיו לחתום קבע ולהפוך לרב של חטיבת שריון 211 בלבנון, בגזרה המזרחית. שמו הלך לפניו ואחרי פחות משנה הוא קודם להיות רב אוגדת שריון בלבנון והיה כמעט הרב היחידי בגזרה המזרחית.

באותם ימים הוא הכיר לראשונה מקרוב את חסידי חב"ד שהביאו אור ושמחה לחיילים בלבנון, אהב את הדרך שלהם להפיץ יהדות ומאז הוא רואה את עצמו "גם כחסיד חב"ד". הימים ההם היו קשים ופעמים רבות ניצל הרב ויזנר מירי נק"ל, פצמרי"ם ומטעני צד ורק בניסים גלויים יצא בשלום. "חייתי בשטח כמה שנים והייתי חדור בתחושת שליחות לעשות טוב לחיילים. רק התחושה הזו נתנה לי את הכוח להמשיך למרות הכאב, השכול והסבל שהיו מסביב. תחושת השליחות שליוותה אותי באותם ימים עומדת למול עיניי מאז, אם כי לא באותם עוצמות, ואני עושה הכול להביא תועלת לכל יהודי שאני פוגש".

התקופה הזו היתה תקופה קצרה לאחר חתונתו, והעובדה שהיה מדובר בטרום תקופת הסלולר עשתה איתו חסד, כשאשתו לא ידעה היכן בדיוק הוא מוצב וכמה סיכונים עוברים עליו.

הרב ויזנר כרב צבאי
הרב ויזנר כרב צבאי

שאול מופז מעניק לו הפתעה בליל הסדר

משם הוא קודם להיות מפקד המדרשות התורניות ומתאם פעולות חב"ד בצה"ל, סגן הרב הפיקודי של פיקוד מרכז ורב חיל החינוך במשטרה הצבאית, ואז הגיעה לו הפתעה. במהלך סדר פסח שניהל בנוכחות משפחתו למאות חיילים, הפתיע אותו הרמטכ"ל דאז – רב אלוף שאול מופז כששלף לפני הנוכחים סיכת סגן אלוף ומינה אותו להיות הרב של פיקוד מרכז.

כשסיים בפיקוד מרכז המתינו לו שלל הצעות, אבל בהתייעצות עם רבותיו, הרבי מבויאן ורבי דוד אבוחצירה הוא בחר בשב"ס ומאז הוא נמצא שם 10 שנים ומחולל מהפכות של ממש.

"אני שליח 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה. אין דקה שאין לי פניה" הוא אומר והמציאות מוכיחה את זה מצוין.

השיחה שלנו נעצרה כעשרה פעמים בגלל טלפונים שהוא קיבל כל הזמן. אני מכיר מציאות כזו, כשאני מראיין אנשים פעילים ומוכרים, אבל כאן זה היה נדיר. מרוב המחייגים הוא ביקש שיחזרו אליו יותר מאוחר, אבל באחת הפעמים הוא ביקש ממני להמתין. "אני עם שיחה בקו השני" שמעתי אותו "אז לא אזכיר את השם של העציר, אבל אתה בטח יודע למי אני מתכוון. הוא נמצא בכניסה לאגף 5. ביקשתי ממך לחזור אלי דחוף כי הוא לא קיבל היום אוכל מהדרין אז תדאג שזה יגיע אליו בדחיפות. טוב? יופי. אוהב אותך".

המדרשיות שמשנות חיים

העבודה סיזיפית ומתישה, אבל הרב ויזנר נאמן אליה. העבודה "היבשה" כוללת שני מרכיבים עיקריים. הראשון, לתת לכל אסיר פלילי את צרכי הדת שלו והשני לתת לו אפשרות לשיקום באמצעות מדרשיות. המרכיב של סיפוק צרכי הדת כולל אפשרות ליטול חלק בתפילות בבתי הכנסת שנבנו באגפים השונים, אוכל כשר ברמה גבוהה ופעילות יהודית לכל האסירים ועוד. המרכיב השני, המורכב והפרטני יותר נועד למעשה לשקם את האסירים. מדובר באנשים שרצו להשתקם והחליטו לעשות זאת בדרכה של היהדות. הרב ויזנר מעיד שלא כל אסיר יכול לעבור ללמוד במדרשיות, כיוון ש"לא מדובר במקום שנועד להעביר את הזמן במשחקי חברה, אלא במשהו רציני. רק מי שמאושר על ידי רבני הכלא מורשה להיכנס למדרשיות ולהיות חלק מהם במשך 4 שעות ביום. המציאות מראה חיים של אלפי אנשים שהשתנו מהקצה אל הקצה".

אם תרצו להידבק למספרים תמצאו שכיום יש בשב"ס מערך של 34 רבנים הפרוסים בכל הארץ (למעלה מפי 2 לעומת התקופה שלפני הרב ויזנר) שמתפעלים כ-60 מדרשיות עם 1,200 אסירים ו-250 מתנדבים שמוסרים בהם שיעורי תורה.

אוזן קשבת

ת'כלס, העבודה של הרב ויזנר כמו של שאר רבני השב"ס היא הרבה יותר עמוקה. הם לא באים רק לתת שירות פורמלי, אלא להעניק גם אוזן קשבת ולהיות בשביל האסירים כשהם צריכים. לדבריו "בעבודה הזו יש הרבה רגישות, כאב ובעיקר מאמץ שלכל אדם יהיה טוב באופן אישי".

בהכנסת ספר תורה באחד מבתי הכלא.
בהכנסת ספר תורה באחד מבתי הכלא.

כדי לתאר את המושג "אוזן קשבת" הוא מביא דוגמאות מכמה אסירים שהוא דאג להם באופן אישי באותו יום בצורה הדאגנית והכנה ביותר. זה החל בבוקר כשהוא שכנע אסיר מסויים להיכנס לתוכנית שיקום, לאחר שאשתו של האסיר התקשרה לרב ויזנר ואמרה שאם בעלה לא ייכנס למסלול כזה, היא תתגרש. שעה אחר כך הוא הפך את העולם במציאת מצות ללא גלוטן לאסיר שרגיש לגלוטן, השגת מצות רכות לאסיר קשיש שאין לו שיניים ואין לו כסף לקנות תותבות, ובדיקה על תרופה כשרה לפסח. בצהריים, במהלך ביקור פתע באחד האגפים בכלא איילון, הוא ניגש לאסיר שבכה בצד וביקש לשמוע מה מציק לו. התברר שאותו אסיר החליט להתאבד באותו יום כי חבריו לתא הציקו לו... אותו אסיר, אגב הועבר לאגף אחר בתוך שעה והמחשבות על התאבדות נשארו מאחור.

המשותף לכל אותם סיפורים, זו העובדה שעבור הרב ויזנר מדובר באסירים זרים שהוא לא מכיר ושלא פגש מעולם, אבל אצלו כל אחד מקבל יחס מיוחד.

כשאני שואל אותו מאיפה הכוחות, הוא מתעורר לחיים. "כמעט ואין יום שאני לא פוגש ברחוב את אחד "הבוגרים שלנו". כשאני רואה אותם פורחים וכשאני שומע מהם עד כמה לרבנות של השב"ס היה חלק בשיקום שלהם, אני מקבל כוח לקום לעוד יום של פעילות עניפה, למען שמו באהבה".