פיגוע דריסה. קרן ימימה מוסקרה נפצעה קשה באותו פיגוע, ושבוע לאחר-מכן היא נפטרה מפציעה. הידיעה על מותה הכתה אנשים רבים בתדהמה – לא רק בגלל שעוד יהודי מצא את מותו בפיגוע טרור רצחני, אלא בעיקר בגלל סיפור חייה האישי המרגש.

קרן ימימה הייתה גרת-צדק שנולדה לפני 22 שנה בעיר גויאקיל באקוודור, להורים מיסיונרים-אוונגליסטים. החיים נעו סביב הכנסיה המקומית שהקימו הוריה עד ש...

שירים של הזמר החסידי אברהם פריד – בכנסיה...

כדי לכתוב את הכתבה הזו לא הסתפקתי בשיחות טלפוניות עם מכרותיה של קרן אלא נסעתי לפגוש את אמה שושנה נוימן - בשמה הקודם רוסה סיסילה ברלה מוניוס - במכון למתגיירות מדרום אמריקה שבו התגיירו השתיים. מקום קסום בלב הרובע היהודי, סמוך מאוד לבית הכנסת החורבה.

היא דוברת ספרדית והשיחה בינינו נעשתה עם מתורגמנית מהמדרשה, אבל המאמץ היה שווה לה. "למרות המאמץ, חשוב לי להנציח את ביתי" אמרה לפני שהחלה בסיפור חייהן המרתק.

"במשך 40 שנה נדדתי ממקום למקום בשירות הכנסייה, אבל התפנית המשמעותית החלה כשקרלוס - אביה של קרן טס לקולומביה, שם הוא שמע דיסקים של מוזיקה יהודית על פסוקי התנ"ך והתלהב. התברר שזה היה זרם אחר בנצרות האוונגליסטית שכחלק מהפולחן וכחלק משיטת הטפה ליהודים, שם דגש על לימוד טקסטים ושירים יהודיים, על ישראל ועל לימוד התורה.

"כשקרלוס חזר הביתה, הוא שיתף אותי בהתלהבות בדברים החדשים שלמד ומאז חיינו השתנו. עבורי זו הייתה תפנית של ממש באמצע החיים. גרנו בחור נידח באקוודור הנבערת ולא ידעתי בכלל שהעם היהודי שעליו קראתי בכתבים נוצריים עדיין קיים, שיש יהודים ושקיימת דת יהודית. כשבעלי השמיע לנו לראשונה מוזיקה יהודית – במקרה הזה היה מדובר בשירים חסידיים של הזמר אברהם פריד – הנשמה שלי הבינה פתאום שמדובר במשהו מיוחד, טהור וקדוש, ומאז לא יכולתי לשמוע יותר שירים אחרים ובכלל זה שירים של הכנסייה”.

אבל המסע שהחל לנבוט אז בהשגחה פרטית מופלאה לא עצר. בעלה של שושנה החל לנסוע בתדירות גבוהה למרכז הכת האוונגליטסית בקולומביה וחזר משם בכל פעם כשהוא מלא בספרים וחומרי לימוד נוספים.

שושנה וילדיה ביקשו להרחיב את ידיעותיהם בנושא ובשלב מסוים ראה שאשתו הולכת ועוזבת את הנצרות לטובת היהדות, הבין שמבחינתו עשתה צעד גדול מידי וביקש ממנה לעצור את החיפוש העצמי שלה או להתגרש. "הוא ביקש ממני לעצור את הסחף לכיוון היהדות ולהישאר נוצרייה, אבל הרגשתי שמבחינתי המסע רק התחיל והתעקשתי להמשיך ולחקור עד שאגיע לחקר האמת. הסברתי לו שאחרי שגיליתי שהנצרות אינה האמת לא אנוח ולא אשקוט עד שאגיע למקור שלה. הבהרתי לו שלא אוכל יותר להאמין בדת הנוצרית או לספר לאנשים אחרים על האמונה הזו, גם אם בגלל זה אזרק לרחובות וארעב לפת לחם. לבקשת בעלי – החלטנו להתגרש בסופו של דבר".

בכי על ארבעים שנה

נראה ששושנה מתקשה לדבר על סערת הרגשות שעברה עליה באותם ימים. בנקודה הזו בשיחתנו, היא ביקשה לצאת להפסקה של כמה דקות ואחר כך המשיכה את סיפורה המרתק. "בכיתי באותה תקופה בלי סוף על ארבעים השנים שבהם הייתי חברה בכנסיה והאמנתי בדרך לא נכונה וביקשתי מה' שינחה אותי בדרך הישרה, ושישלח מישהו שילמד אותי את האמונה האמיתית בו".

היהדות של שושנה לא הייתה אז היהדות בגרסתה המוכרת, אלא בלבול של מושגים לפי מה שהצליחה להבין וללמוד בכוחות עצמה אבל היא התעקשה להגיע ליעד בכל מקרה.

שלשת הבנים הגדולים הלכו עם האב ושתי הבנות הלכו עם אמם. קרן, הילדה הרביעית והגדולה בבנות, הייתה הדומיננטית מבין השלש וזו שידעה היכן להשיג חומר על היהדות וללמד אותו את אמה ואחותה.

"ימימה הייתה גאונית" נזכרת שושנה בגעגוע כשדמעות בעיניה. "בשנת 2007 או 2008 היא הייתה הנערה היחידה בכל אקוודור שזכתה במלגה מטעם הממשלה ללימודי תואר לפסיכולוגית קלינית, אבל היא זנחה את הקריירה המובטחת שחיכתה לה והשקיעה את כל הכוח, המרץ והראש הגאוני שלה בחקר האמת והתכלית. זה לא נתן לה מנוח. היה לה רעב ליהדות והחומרים שהיא גילתה באינטרנט אף פעם לא הספיקו לה - היא תמיד ביקשה לדעת עוד ועוד ולבדוק בעצמה את הדברים עד הסוף".

כששושנה מדברת על חומרים שקרן מצאה באינטרנט היא מתכוונת בעיקר על אתר חב"ד.אורג בספרדית (הגרסא הספרדית של אתר בית חב"ד בעברית) שם היא מצאה תשובות לשאלות שהציקו לה, כמו גם פירושים מעמיקים על פרשת השבוע, חגים, הלכות בסיסיות ועוד.

מאוחר יותר קרן חיפשה רב איתו תוכל להתכתב בצ'ט וללמוד איתו בחברותא בשידור חי וכך מצאה את הרב גבריאל גיוור ממודיעין עילית. במשך שנתיים וחצי הם למדו כל מה שרצתה והוא ענה על השאלות שהציקו לה. "היא ישבה כמה שעות בכל לילה והתכתבה איתו. הרב הסביר לה איך לשמור שבת, איך מקיימים מצוות נוספות ואיך מתפללים".

רעידת אדמה

"ימימה הייתה לחוצה להספיק לחיות כיהודיה ולשמור מצוות עוד לפני שמשיח יגיע אבל לפני שעשתה את הצעד הגורלי הזה, היא ביקשה מהקב"ה שיעניק לה סימן שהיא אכן צריכה להפוך ליהודיה ולא רק להאמין בו כגויה. יום אחד הייתה רעידת אדמה חזקה מאוד בעיירה שלנו, הכול נפל וקרן שהייתה באמצע תפילת שמונה עשרה לא הרגישה כלום. כשהיא סיימה את התפילה וראתה מה קורה מסביב, היא הבינה שהיא קיבלה את הסימן. היא ניגשה אלי ואמרה לי 'אם הטבע לא שולט בי... סימן שהקב"ה קורא לי לעלות לארץ ורוצה אותי כבת שלו'".

בגלל המקרה הזה קרן הרגישה שהיא סיימה את מסע החיפוש וביקשה מהרב גיוור לכוון אותה למכון גיור. הרב הפנה אותה לרבנית אנגל ז"ל – מנהלת מדרשת רוני בירושלים שעורכת גיורים לבנות ממדינות דרום אמריקה, ובמקביל ביקש מהרבנית שתקבל אותה.

זה היה לפני 3.5 שנים. לפני כן אספה קרן את חברי הכנסייה של הוריה וביקשה להצביע להם על השקר שבנצרות. הרוחות התלהטו כשחלק מהנוכחים פרצו בבכי למשמע הדברים וחלק ניסו להתווכח איתה, אבל אף אחד לא יכול לענות על הטענות החזקות שהיא הציגה בפניהם. "אנשים התחילו להזהיר את הסביבה שלא להתקרב אליה יותר וזה שבר אותה מאוד, אבל מהצד השני זה היה בשבילה סימן נוסף שאין לה עוד מה לעשות בגויאקיל".

חודש לאחר מכן היא מצאה את עצמה במכון בירושלים. אגב, כדי להגשים את החלום של בתה, שושנה שברה את החסכונות הדלים שהצליחה לצבור במשך השנים, קנתה כרטיס לקרן ושלחה אותה לישראל. "במשך תקופה ארוכה אחר כך רעבנו ללחם אבל ידעתי שעשינו את הצעד הנכון".

"קרן הקרינה אצילות"

בנקודה הזו אנו מבקשים לדבר עם מנהלת המדרשה, גב' שרה כץ. "קרן ימימה הייתה כאן בסך הכול שנה וחצי, אבל היא בלטה מאוד" היא פותחת, ומדגישה שקרן בלטה מאוד גם בחייה ולא רק לאור הסיפורים שעולים אחרי הירצחה. "היא הייתה גאונית וקלטה את החומר הנלמד מבלי לאבד בדיל ממנו, אבל מה שהכי בלט בה היו 3 נקודות אחרות. ההקפדה על הצניעות – כאילו שהיא נולדה בבית דתי, האצילות שהקרינה, והרצון לחיות כיהודיה כשרה ולקיים את המצוות בצורה הטובה ביותר – בלי לחפש מבטים של הסביבה או לנסות לרצות מישהו. בשיחה האחרונה שלנו לפני שהיא התגיירה היא בכתה ואמרה שהיא רוצה להתגייר כדי להיות קרובה אל ה' כמה שיותר. היא גם סיפרה שהחלום שלה הוא להקים בית יהודי כשר".

אחת מחברותיה של קרן מתערבת בשיחה ומספרת שבכל פעם שהן היו צועדות מהמדרשה לכותל, או בכלל בעיר העתיקה, קרן הייתה מבקשת ללכת בדרך אחרת. "יום אחד היא שמה לב שקשה לי ללכת בדרך לא מוכרת ואמרה לי שמשיח עומד לבוא בקרוב וכיוון שהאזור יתמלא ביהודים, היא רוצה להכיר כמה שיותר דרכים באזור שיאפשרו לה לרוץ ולראות את המשיח כמה שיותר מוקדם"...

גב' כץ מספרת שבכל לילה היא הייתה רואה את ימימה יושבת במשך שעות ארוכות עם מחשב נייד ומתכתבת ברשת האינטרנט. "סמכתי עליה ולכן לא שאלתי אותה מה היא עושה שם, אבל רק לאחר הירצחה סיפרו לי שמידי יום לפני שהלכה לישון היא הייתה יושבת מול המחשב ומלמדת את אמה את כל החומר שלמדה באותו יום... בכלל, היא עבדה מאוד קשה כדי למממן כרטיס גם לאמה, כדי שתבוא לארץ ותתגייר. היא הבטיחה לאמא שלה שהיא לא תנוח עד שתשיג לכך מימון מתאים ותזכה לראות אותה עוברת את הגיור בירושלים. כדי לממן את הגעתה לארץ, ימימה הקדישה את שעות הצהריים בניקוי בתים באזור תמורת סכום מינימלי. היא לא הסכימה לבוא לשום טיול או פעילות מחוץ לשעות הלימודים והקדישה את כל זמנה הפנוי להשגת סכום כסף מתאים".

הפיגוע

אבל בערבו של יום כ"ח תשרי הכול השתנה. קרן עמדה בתחנת הרכבת הקלה באזור גבעת התחמושת בירושלים בדרכה לשיעור הראשון בסמינר תורני אליו החלה ללכת, לאחר שסיימה את לימודיה במכון הגיור. מחבל שנהג ברכב מדגם פולקסווגן עלה במכוון על רציף הרכבת ודרס את קרן ועוד שבעה יהודים שעמדו באזור. התינוקת חיה זיסל ברון הי"ד נהרגה במקום. קרן נפצעה אנושות, שכבה חמשה ימים בין שמים לארץ ואחרי מאבק קשה נשמתה עלתה בסערה לשמיים.

קרן הייתה אז עדיין ללא אזרחות ולכן לא הגיעה לה חלקת קבר מטעם המדינה. אחרי התערבות של גופים ואישים רבים, נמצאה עבורה חלקה בהר המנוחות בירושלים.

אבל גב' כץ לא היתה שלמה עם ההחלטה הזו. "הבנתי שבאותו אזור קבורים אנשים 'לא צדיקים' בלשון המעטה, וידעתי שלקרן מגיעים 'שכנים' צדיקים. האופציה השנייה הייתה בהר הזיתים באזור שבו קבורים צדיקים רבים, אבל הקברנים חששו לקבור אותה שם, כיוון שלא הכירו אותה. הם ביקשו שאתן להם מכתב חתום שמדובר בצדקת, כיוון שהם חוששים להיענש משמיים על ידי אותם צדיקים שקבורים בחלקה ההיא. פחדתי מאוד ולכן אספתי את בנות המכון, סיפרתי להם על ההתרחשות וביקשתי לשמוע מהן האם יש חלילה צדדים בקרן שלא הכרתי... אבל כפי שחשבתי כולן סיפרו שפיה ולבה של קרן היו שווים, והרחיבו צדדים חיובים נוספים על האישיות שלה ועל כך שהיא הייתה דמות מיוחדת במינה שרצתה לקיים את רצון השם באמת, רק אז חתמתי והקבורה התאפשרה".

הבנות גם סיפרו שקרן הגשימה בכך חלום כיוון שכמה שבועות לפני הפיגוע הן הצטלמו ליד הכותל כשברקע הר הזיתים. קרן אמרה להם שאם היא לא תהיה בין החיים בזמן הגאולה, היא תרצה להיקבר שם כדי לקום כמה שיותר מהר ולקבל את פני המשיח.

בטוחה שניפגש שוב

הראיון הזה מציף אצל שושנה את הגעגועים לבתה. היא דומעת ומבקשת לסיים אותו אבל מבקשת להשחיל עוד משפט לסיום. "קרן עבדה קשה מאוד כדי שתוכל להביא אותי לכאן ולעזור לי להתגייר. בסופו של דבר הגעתי לכאן בגללה אבל לא בנסיבות משמחות, אלא כדי להיות קרובה אליה בימיה האחרונים... בכל לילה לפני שאני הולכת לישון, אני מסתכלת על תמונתה שנמצאת ליד מיטתי, מחייכת אליה ואומרת לה תודה על שזכתה להיות מורת הדרך שלי בשלבים המכריעים של דרכי הארוכה ליהדות. אני בטוחה שהיא רואה מלמעלה, מחייכת את חיוכה הטהור ומלווה אותי בהמשך הדרך עד שניפגש בתחיית המתים בקרוב ממש".