שולחן ערוך: סימן ק

סימן ק תְּפִלַּת הַמּוֹעֵד צָרִיךְ לְסַדֵּר וּבוֹ סָעִיף אֶחָד:

א תְּפִלָּה שֶׁל מוֹעֲדוֹתא וְשֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁיםב אֵין אָדָם רָגִיל בָּהֶן כָּל כָּךְ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל אוֹתָן תָּדִיר אֶלָּא לִפְרָקִים, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַסְדִּיר אוֹתָן מִתְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל,1 כְּדֵי שֶׁתְּהֵא תְּפִלָּתוֹ שְׁגוּרָה בְּפִיו.ג

וְעַכְשָׁו נוֹהֲגִים לְהָקֵל בָּזֶה.ד וְיֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ זְכוּת עֲלֵיהֶם לוֹמַר, שֶׁלֹּא הִצְרִיכוּ לְהַסְדִּיר אֶלָּא כְּשֶׁמִּתְפַּלְלִין בְּעַל פֶּה, אֲבָל כְּשֶׁמִּתְפַּלְלִין מִתּוֹךְ הַסֵּפֶרה – אֵין צָרִיךְ לְהַסְדִּיר, שֶׁהֲרֵי רוֹאֶה מַה שֶּׁמִּתְפַּלֵּל. וּמִכָּל מָקוֹם, תְּפִלָּה שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִין פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים וַדַּאי צָרִיךְ לִלְמֹד וּלְהַסְדִּיר תְּחִלָּה, שֶׁאֵין סֵפֶר מוֹעִיל לוֹ בָּזֶה,ו בִּפְרָט בְּפִיּוּטִים2 שֶׁחָמוּר פֵּרוּשָׁם: