כששבעת ילדיהם של אייל (44) ואביגיל (44) הירשפלד ליוו אותם לחופה, הם ידעו שהרוויחו חוויה שכמעט אין בנמצא – להשתתף בחתונה של אבא ואמא. מבחינתם של אייל ואביגיל, מעבר לחוויה האישית, היה זה הפרק האחרון של סיפור חיים רב תהפוכות שהגיע לסיומו בשלום בהשגחה פרטית מופלאה.

הבריחה מהארץ

הם נפגשו לראשונה 16 שנים לפני כן בחופי סיני. שניהם היו מדריכי צלילה. אייל הירשפלד, יליד רחובות, היה אז אחרי שירות צבאי מלא ומפרך כלוחם בגולני וכמו כל החברה יצא ל"טיול הגדול" של אחרי הצבא. ואם לברוח מהארץ אז למה דווקא לסיני – המקום הכי קרוב גיאוגרפית? בגלל הרצון לברוח מהמסלול המוכר של כל הישראלים.

אביגיל, בחורה דרום אפריקאית לא יהודיה, יצאה אז לראות עולם כדי לשבור את המסגרת הדרום-אפריקאית השגרתית והאפורה.

"נולדתי וגדלתי בעיר רחובות כילד לא דתי, במשפחה בעלת רקע מסורתי", מספר אייל. "אחרי שעברתי בילדותי ובנערותי מסלול לימודים רגיל ולאחר תום שירותי הצבאי, החלטתי שאין לי עוד מה לחפש בארץ ואני 'חותך' לחוץ לארץ. באותה תקופה לא היה לי רצון להיות בקשר עם שוב דבר שיזכיר לי את הארץ או את תושביה. זו הייתה מעין בריחה. לא הסתדרתי עם כל מיני דברים שראיתי בצבא. הארץ הייתה עבורי מקום מנוכר ולכן על אף שבתחילה נסעתי לטיול ארוך ומפרך בדרום אפריקה, שיניתי את המסלול כדי להיות במסלול אחר מזה של כל הישראלים, בהם לא רציתי להיפגש. לכן הוא חתך דווקא לאפריקה ואחרי ש'חרכתי' את דרום ומרכז היבשת עברתי לצפונה – כלומר לחצי האי סיני. תוך כדי גם הספקתי ללמוד קורס של מדריכי צלילה שבו הכרתי את מי שלימים נהייתה אשתי, אביגיל. היא הייתה אז נוצרייה. אולי ההגדרה הנכונה יותר של מצבה הדתי אז היה חילונית. ההורים שלה התגרשו; אביה היה חילוני ואמה נוצרייה אדוקה".

אביגיל מבקשת לספר את הסיפור מהצד שלה: "טיילנו בעולם בנפרד. לא הכרנו זה את זו. מתישהו דרכנו נפגשו בסיני בתור מדריכי צלילה. תחילה לא רציתי כל קשר עם אייל כי הייתי נגד ישראלים וסלדתי מההתנהגות המעצבנת שלהם. הייתי רגילה להתנהלות הנימוסית בעולם שהגעתי ממנו".

ההיכרות של שלום-שלום לא הולידה קשר, אבל כשהשניים נפגשו שוב במקסיקו הם החלו לשקול חיים משותפים. שם הם הכירו משפחה נחמדה, האב מקסיקני והאישה גרמניה. הם התגוררו בהרים בדרום מקסיקו והיו נוצרים אדוקים. "זו הייתה משפחה שהעניקה לנו המון אהבה ועזרה לכולם. מאוד נמשכנו אליה. העצירה לכמה ימים במקום הפכה לשנה תמימה ובמהלך השהות שלנו שם התחלנו לקרוא את 'הברית החדשה' ולהאמין שזו הדרך.

אחרי שנה חזרנו לישראל. צריך לזכור שגם עבור אביגיל זו הייתה דרך חדשה, כי עד אז היא הייתה חילונית. בעבורי, שתמיד מאסתי במסגרות, זו היתה פעם ראשונה שקראתי ברצינות ספר דת והרגשתי שהוא משנה אותי. רק מאוחר יותר הבנתי שחלקים גדולים שם, בפרט אלו שהשפיעו עלי, הם העתקה מזויפת של היהדות". הם התחתנו שם ושם נולדה בתם נעמי.

שילוב מוזר

בארץ הם המשיכו באמונה הנוצרית ומצאו את עצמם בכת נוצרית מיסיונרית בשם "היהודים המשיחיים" – שממומנת על ידי כנסיות אוונגליסטיות מארצות הברית, במטרה לנצר יהודים. הם היו תמימים ולא ראו סתירה בשילוב המוזר של המילה "יהודים משיחיים" – כלומר יהודים שמאמינים באלוהותו של יש"ו. הם חיפשו מסגרת מתאימה בתוך הכת - "קהילה" כמו שקוראים לזה שם - עברו שבע "קהילות" אבל לא מצאנו את עצמם באף אחת מהם. "היה שם אוסף מציק של שרלטנים שקיבלו כסף מכנסיות, אנשים עם בעיות נפשיות כאלו ואחרות שחיפשו את הדרך שלהם לקבל תשומת לב וגם כמה נאיביים". אבל לא היה בכך כדי להדליק אצלם נורות אדומות. הם חשבו שהבעיה היא במנהיגי הכת בארץ ולא בדרך.

"בסופו של דבר, עברנו להתגורר באשקלון ופתחנו בה קהילה משלנו שהחזיקה מעמד במשך כשלש שנים. אבל זה היה סיוט. הניסיון לא עבד והחלטנו שמאשקלון אנו עוברים ליישוב שקט". בתקופת שהותם באשקלון נולדו להם עוד שני ילדים, יותם ורפאל.

ככל שהדבר נשמע הזוי, אולי סוריאליסטי, אייל ואביגיל החליטו להקים את ביתם החדש ביישוב עזוז שבנגב. "היישוב הכי נידח שמצאנו. חור רחוק שבו גרות רק 17 משפחות".

אני מניח שלא שמעתם על המקום הזה. גם אני לא הכרתי אותו לפני שהכרתי את ההירשפלדים וגם הם עצמם לא.

בעיזוז הם המשיכו את שגרת חייהם והפכו להורים לחמשה ילדים נוספים.

השאלות מתחילות לצוץ

השקט והשלווה ליד נאות המדבר העניקו להם יכולות להעמיק בכתובים כפי שלא עשו עד אז ואט אט החלו לצוץ שאלות אודות האמונה הנוצרית.

אביגיל מספרתשהפסטורליות השקטה אפשרה להם להתעמק יותר בכתובים. "עם הזמן התחלנו לראות סתירות ברורות בין לתנ"ך לבין הברית החדשה שמתיימרת להיות כביכול ההמשך שלו. ראינו המון סתירות. הסתירות האלו היו גם חזקות ובלתי ניתנות לגישור. ראינו למשל דברים שעליהם נכתב במפורש בתנ"ך שהם אסורים ובלתי אפשריים ובברית החדשה הם מותרים".

משפחת הירשפלד היום
משפחת הירשפלד היום

אייל: "התחלנו לקרוא יותר דברים ומאמרים של רבנים על היהדות ומצאנו דברים נכונים. מצאנו דברים אמיתיים ובלתי ניתנים לערעור. בשבילנו זו הייתה תגלית. הרגשנו שהנצרות שעם אמונתה חיינו עד היום מזויפת ורדודה לעומת באר המים החיים של היהדות. עם הזמן, תוך כדי ההיכרויות שהיו לנו תוך כדי הדרך עם משפחות דתיות או סתם משפחות ישראליות, שהגיעו להתארח אצלנו נוצרו שיחות שעוררו בנו רצון לבדוק את הכול מחדש, כולל גם לבדוק את היהדות מהיסוד. באופן אישי, הדבר הראשון שמאוד נגע בי היה הלכות שמירת הלשון, כל מה שמסתעף מהן וההתמודדות היומיומית הכרוכה בכך. אם אתה משווה את שתי התיאולוגיות אתה רואה את ההבדל הגדול. המהותי: בנצרות יש תיאוריה שנזרקת לאוויר אבל אף אחד לא עושה אותה בצורה פרקטית והדברים אינם ניתנים ליישום, ואילו ביהדות יש פרקטיקה שמיושמת בחיים היומיומיים. בנצרות גם מלמדים כל אחד שהוא יכול לחטוא ולעשות מה שהוא רוצה ואם הוא מאמין תהיה לו כאילו כפרה. זה היה מגוחך. זו דת שלא דרשה מאמץ ולא עבודה עצמית רק אפשרות לחגוג ועם האמונה הנכונה להינצל מהדין וחשבון לאחר מאה ועשרים... הדהימה אותי גם העובדה שלפי "היהודים המשיחיים" יהודי שנהרג בשואה האיומה על קידוש השם הולך לגיהינום כי לא האמין ב"אותו האיש" ואילו הנאצי שהכניס אותו למשרפות הלך לגן עדן, רק כי האמין בנצרות וב"אותו האיש" כאלוה. ראינו גם שחלקים נרחבים ב'ברית החדשה' מכניסים אנטישמיות בקורא. פרקים נרחבים שם מדברים על "היהודים" הרעים. באותה נשימה, הבנו גם שקבוצת "היהודים המשיחיים" היא כת של ממש ותחת כסות יהודית הם רק רוצים להמיר את דתם של כמה שיותר יהודים".

אביגיל: "המיסיונרים של כת "היהודים המשיחיים" עושים טוב את העבודה ומצליחים לשקר על אנשים תמימים. רוצים דוגמאות? בבקשה. את הכנסיות שלהם הם מכנים "קהילות", לכמרים שלהם הם קוראים "רועי הקהילות". הם מביאים כיפות, ציציות, טליתות ואפילו... ספרי תורה. אבל כל זה נועד לעטוף ולהסתיר את האמת – מדובר בחבורה נוצרית שכל כולה עבודה זרה. גילינו למשל שגם בתי המשפט וגם יהודים שהיו רחוקים מאוד מהדת ואפילו אנטי-דתיים כמו טומי לפיד, אברהם פורז ואפילו יצחק רבין יצאו נגד הקבוצה הזו ואמרו שהיא כת נוצרית לכל דבר. יש היום הרבה יהודים משיחיים שמחפשים אמת, אבל איפשהו בדרך לאמת, משהו התבלבל להם. מכור להם מסר שקרי ועיוורו אותם עם טובות הנאה כאלו ואחרות".

ביתם של ההירשפלדים
ביתם של ההירשפלדים

הם החליטו לחתוך. בדרך החוצה הם נעזרו רבות בארגון יד לאחים שנועד לעזור לנפגעי המיסיון בארץ שהדריך אותם, נתן להם יד והעניק להם את הדרך הנכונה "לצאת מתוך החושך אל אורה הגדול של היהדות".

אביגיל התגיירה ואייל ערך טקס של שיבה ליהדות' והשניים נישאו מחדש, הפעם כיהודים כשרים. מאז נולדו להם עוד שני ילדים, וכיום הם הורים מאושרים לתשעה ילדים.

אייל ואביגיל עדיין מתגוררים בעיזוז ולפרנסתם הקימו עסק של צימרים "צימר בוס". מדובר באוטובוסים שהשניים הפכו עם כישרון רב לצימרים בלב המדבר. הילדים אגב, לומדים בירוחם והנסיעות ללימודים הלוך-חזור לוקחות להם שלש שעות ביום.

"בכל פעם שאנו מביטים מהחלון ורואים את המדבר מסביב ואת הנווה הירוק בן אנו חיים בתוכו, אנו נזכרים שטעינו במדבר הרוחני הגדול ומודים לה' בכל רגע שהביא אותנו לארץ החיים" הם מסכמים.

ה"צימרבוס"
ה"צימרבוס"