המוזיקה של חייו: הזמר הפופולרי מאוקראינה עושה מהפך

אם תשאלו את שלמה ניזין מה היעוד העיקרי שלו בחיים, הוא יענה לכם בחיוך כובש: לשמח אנשים. אמנם הוא נדבק בחיידק המוסיקה רק בגיל מאוחר יחסית, 12 ליתר דיוק, אבל מאז שנגע בקלידים ואחז במיקרופון הוא מתקשה להינתק מהם. ולמען האמת, הוא עושה את עבודתו היטב ומעגלי הריקודים התוססים בחתונות ובאירועים בהם הוא מופיע, יוכיחו זאת. הרצון לשמח אנשים לא עזב אותו בכל התהליך שעבר ולמרות שבשנות העשרים המאוחרות חולל מהפך של 180 מעלות בחייו, דבר לא עצר אותו בשליחות חייו – לשמח כמה שיותר, וכמה שיותר אנשים.

ביצ'יאסלב הקטן והסבתא שדיברה אידיש

שלמה, ביצ'יאסלב בגרסא הקודמת, נולד כדור חמישי למשפחה יהודיה בעיר הנמל המפורסמת אודסה השוכנת בדרום אוקראינה, על שפת הים השחור. כילד שגדל בברית המועצות לשעבר שהייתה נתונה לשלטון קומוניסטי הוא לא זכה לקבל קורטוב של יהדות אלא חינוך נוקשה שהאשים את המערב כל חוליי העולם, אסר להזכיר את קיומו של אלוקים והתעלם מקיומם של מיעוטים אתניים כאלו ואחרים.

למרות זאת, לעומת משפחות יהודיות אחרות שנעלמו לחלוטין ונאבדו בתהום הנשייה, עמדה לצד משפחת ניזין הסבתא דוברת האידיש שדאגה להזכיר כי הם בנים לעם היהודי. הסבתא, חיה שמה, לא הסבירה לילדיה ולנכדיה במה מתבטאת יהדותם או מה זה בכלל יהודי, אבל בחדרי חדרים, השתדלה להעביר להם את המסר של היותם בנים לעם הנבחר. לצורך כך היא גייסה את הטלית וספר המחזור העתיק שנדפס בשנת 1850 שירשה מאביה, הרב שייע נתן, כדי להראות לצאצאיה משהו פיזי, שיאפשר להם להכיר את יהדותם באופן מוחשי יותר.

עם מיטוט השלטון הקומוניסטי נשטפה אוקראינה בגל של ארגונים יהודיים שביקשו להראות לאחיהם את היהדות שכה הורחקו ממנה. מאז, ביצ'יסלאב זוכר את עצמו יושב פעם בשנה בסעודה עם משפחתו כדי לאכול מצות, אבל איש לא ידע מדוע הן נאכלות ומה יום מיומיים.

אבל באוקראינה, כמו באוקראינה, מה שהזכיר יותר מכל את היהדות היו ההצקות החוזרות ונשנות של חבריו לכיתה. "הם לא ידעו מה זה יהודי וגם אני לא, אבל הם ינקו מקטנות את האנטישמיות" הוא אומר בחיוך מריר.

קריירה מוזיקלית מפוארת

בגיל 12 כאמור הוא החל להימשך למוסיקה. תחילה הוא ניגן באורגן ולמד שיעורים של פיתוח קול ותוך תקופה קצרה – שנדחפה כנראה באמונה בצדקת דרכו החל להופיע כיחיד או כחלק מלהקה, למרות גילו הצעיר. שש שנים הוא התערה בקהילת המוסיקאים במחוז אודסה והיה מופיע מידי לילה במועדונים, בחתונות או בהופעות מרכזיות כקלידן או כזמר.

ביצ'יאסלב ניזין

נוסטלגיה היא דבר חשוב, אבל מטבע הדברים המציאות חזקה יותר מהכול ומפיסות ההיסטוריה היהודיות לא נותר כלום. ביצ'יסלאב מצא את עצמו שוכח את זהותו היהודית ומתערה לחלוטין בחברה האוקראינית. העובדה שבקרב המוסיקאים במדינה היו יהודים רבים, גרמה לאנטישמיות לפסוח על קהילת המוסיקאים וכך לגרום להם לשכוח את יהדותם... הדרך היתה סלולה ולאור בקשת כמה להקות בהן היה שותף, הוא למד לנגן גם על כלים נוספים כמו גם לנגן בסגנונות שונים – פופ, רוק, ג'אז, רגאיי ועוד. כמעט ולא היתה עיר שהוא פסח עליה בהופעותיו. מוסקבה וקייב, סנט פטרבורג וחרקוב, מינסק ווורשא, פראג ובודפשט היו רק חלק קטן מהמקומות בהם סבב. "לא הייתי הזמר המפורסם ביותר באוקראינה ובמדינות ברית המועצות לשעבר" הוא מדגיש "אבל שמי הלך לפני והופעתי בהרכבים עם גדולי המוסיקאים הרוסיים והאוקראינים של שנות האלפיים". חלקם גם טיפחו אותו באופן אישי ודאגו שימנה עם להקתם בשעה שהם עולים על הבמה.

בני, תתחתן בבקשה עם... גויה

יהדותו לא אמרה לו דבר והוא הרגיש את עצמו כבן העולם הגדול. משום מה, הייתה מצווה אחת שהוא שמר עליה מכל משמר: התנזרות מאכילת חזיר. "לא יודע למה 'נתקעתי' עם המצווה הזו אבל הרגשתי שאני עושה דבר טוב בכך שאני מוותר על החזיר". למרות שנולד לשני הורים יהודיים – דבר נדיר במדינות חבר העמים, דירבן אותו אביו להתחתן עם גויה, אך ביקש כי "בשביל הפרוטוקול" רצוי שאחד מסביה יהיה יהודי כדי שסבתו לא תעשה בעיות. למזלו, הוא לא מצא את שאהבה נפשו ולכן נשאר רווק. "אחרת, הייתי נשאר שם, מאבד את זהותי לגמרי וכורת את דור ההמשך שלי משרשרת הדורות המופלאה של העם היהודי".

ואז חלה תפנית בתוכנית. "חבר יהודי עניין אותי בסיור לצעירים מטעם הסוכנות שאמור להיערך בישראל, והחלטתי להצטרף. לקחתי פסק זמן קצר מההופעות ונסעתי כדי לראות מקרוב את מדינת היהודים. הארץ נגעה בי וידעתי שבשלב כלשהוא ארצה להעתיק לכאן את מרכז חיי ולבנות כאן בית".

כשחזר לעיר מגוריו הצטננה התלהבותו והוא שכח לגמרי מהחלום הזה.

אבל אז חלה תפנית מספר שתיים בתוכנית. "נפלתי למשכב בגלל דלקת ריאות חריפה והייתי רתוק למיטה. ומה עושה בחור צעיר שמצא לו כמה ימים של שקט בטרום תקופת הוואצאפ והסמארטפונים? יושב וחושב. "הבנתי פתאום שהמחלה הזו היא מתנה מהקדוש ברוך כדי לתת לי זמן 'להתאפס על עצמי מחדש'. בין יתר המחשבות שעלו בראשי, ניסיתי לפצח את המשמעות של 'להיות יהודי'.

מה זה אומר? שהמהות שלי שונה או שזו רק זהות חיצונית שנועדה להזכיר לי שבאתי מהמזרח התיכון? זה כמו להיות צרפתי בצרפת ועיראקי בעיראק, או משהו עמוק הרבה יותר?".

ביצ'יסלאב הבין שבאיזה שהוא מקום יש תשובה לשאלותיו והחליט להמשיך את החופש הכפוי בעוד כמה שעות או ימים כדי לשים להן קץ.

הרגשתי שהם האחים שלי

עם החלמתו, ניגש לבית הכנסת המרכזי של אודסה – שהתברר כי הוא מנוהל על ידי רב העיר ושליח חב"ד לעיר, הרב אברהם וולף וביקש לראות את האדם שיענה לו על כל השאלות, כאן ועכשיו. הרב וולף הקדיש לו מזמנו אבל הבהיר כי כדי להכיר לעומק את מהות החיים היהודיים נדרש לימוד מעמיק ויסודי יותר והציע לו להגיע לשיעורי תורה ולהצטרף למועדון "סטארס" לצעירים.

"שם נפל לי האסימון. מעבר לתשובות המרתקות והיפות שקיבלתי שם על החיים, דיברה אלי צורת ההתנהגות הלבבית ומאירת הפנים. ראיתי שלא מדובר במשהו מעושה אלא באהבה אמיתית לכל יהודי. קיבלתי תחושה שכאשר אני נכנס לבית הכנסת אני נכנס לבית הורי וכל המתפללים הם כמו אחים ביולוגיים שלי. זו תחושה אחדות נדירה שלא ראיתי בשום מקום, גם לא בקרב חבריי המוסיקאים".

מה שעוד תרם לו אז היה ה"גאון יעקב" של השלוחים שהסתובבו ברחובות העיר בלבוש יהודי מלא. "אני זוכר שבאותה תקופה זו היתה בושה להסתובב ברחוב בצורה כזו. להסתובב עם כיפה על הראש לא היה דבר מצוי. ואז פתאום, לאט לאט, בזכות שלוחי הרבי נהייתה מהפכה, יותר ויותר אנשים לא הסתירו עוד את יהדותם. לראות נערים צעירים הולכים ברחוב עם גאווה יהודית, נתן לי תמיכה חזקה מאוד בדרכי החדשה".

באודסה הוא הכיר גם אשתו, שבשונה ממנו, למדה בבית הספר של חב"ד בעיר כבר מכיתה א'. לאחר תקופת היכרות משותפת בה בנו את עצמם בפן הרוחני, הם התחתנו וכיום הם הורים לילדה מקסימה בת שלש ותינוק חמוד בן 5 חודשים..

אז אמנם הפך ביצ'יסלאב לשלמה ואת הראש הגלוי כיסתה כיפה שחורה, אבל מקומה של המוסיקה בחייו לא התמעט ולא הפסיק. אבל לאחר תקופה ההופעה בשבתות כמו גם במועדונים ובהופעות ענק היתה בעוכריו ושלמה הבין שהוא חייב לעשות עם עצמו סדר בנושא. בלב כואב הוא החליט לנטוש את הכלים ואת המיקרופון שכה אהב ולמצוא מקור פרנסה חילופי.

חוזר למוזיקה

אבל אז, כשמטה לחמו נשבר ומצבו הכלכלי קשה, הוא קיבל "שטיפה" מהרב וולף. הלה הבהיר לו כי חזרה בתשובה לא מחייבת להתנתק מהעולם ולהשאיר מאחריו את הקריירה המפוארת שלו. "אדרבה" אמר לו "תרתום את כל הכישרונות המבורכים שלך, כדי 'לעשות מוסיקה' בקהילה היהודית".

בהופעה

והוא חזר. ובגדול. בעזרת ה' ובעזרתם של שלוחי חב"ד הפך שלמה לאחד הזמרים היהודים המוכרים ביותר לדוברי רוסית ומרבה להופיע בכל העולם. "הוא נחשב לאחד הזמרים היהודים הנחשבים בקרב קהילת היהודים דובר הרוסית בחבר העמים ובעולם ובל נשכח שזו קהילה בת יותר ממיליון נפש" אומר הרב מנחם מענדל טייכמן, שליח חב"ד המתגורר בנתניה ופועל בקרב קהילת דוברי הרוסית בישראל, "יש לו קול מדהים וכריזמה גדולה, והוא מתייחד גם בשירת ניגונים חב"דיים ברוסית. זו הרי שפת האם שלו".

ומה לשלמה ולשליחו של הרבי מליובאוויטש? ובכן: בשל מצב המלחמה באוקראינה החליט שלמה לממש את חלומו הישן והוא עקר עם אשתו וביתו הפעוטה לישראל. בנתניה הם התקבלו בזרועות פתוחות על ידי הרב טייכמן שעוזר לו להתפרסם גם בקרב הציבור הדתי והחרדי בישראל. הרב טייכמן שמוכר מאוד בקהילת חב"ד בארץ כמו גם בקרב ציבור שומרי המצוות מעולי חבר העמים – להם הוא עורך סמינרים ביהדות, דואג שיכירו אותו גם בארץ. "שם כולם מכירים אותו" מבהיר הרב טייכמן "אבל הנסיעות התכופות לחו"ל לא קלות ולכן אני מתאמץ לעזור לו למצוא הופעות דווקא כאן. אני בטוח" הוא חותם "שזה רק עניין של זמן עד שהשם העונה לזמר שלמה ניזין יהיה מוכר ומוערך גם בישראל".