זה קורה מדי שנה בחנוכה.
במרכז העיר אתונה ולמרגלות גבעת האקרופוליס החרבה והמפורסמת – סמלה של אתונה והמונומנט הבולט ביותר שנשאר מיוון העתיקה, מתאספים מידי שנה יהודים מקומיים, תיירים יהודים וישראלים להדלקת החנוכיה המרכזית.
למרות שזה קורה כל שנה, כשהרב מענדל הנדל, שליח חב"ד ליוון, משתתף בהדלקה הוא מתרגש מחדש. זה מזכיר לו מפגש מיוחד בחג החנוכה של שנת תשס"א – 2000.
"זו הייתה הפעם הראשונה בה ביקרנו בעיר, כדי להכיר את המקום לפני המעבר לשליחות באתונה" מספר הרב מענדל. "הסתובבנו ברחוב, מנסים למצוא מקום מגורים מתאים ולהכיר את העיר. לפתע ניגש אלינו בהתרגשות אדם בגיל העמידה בעל מבטא אמריקאי בולט. 'איי אמ לוקינג פור יו!' (אני מחפש אתכם) הוא הצהיר. לא הבנתי איך הוא מחפש אותנו אם רק נחתנו כאן לפני יומיים... אבל הוא הסביר שהוא מהנדס במקצועו, ויחד עם קבוצת מהנדסים הוא מפקח על העבודות של בניית שדה התעופה הבינלאומי של אתונה שנבנה לרגל המשחקים האולימפיים שיערכו כמה שנים לאחר מכן. 'בכל מקום בעולם בו ביקרתי בחנוכה מצאתי חב"דניקים' הוא הסביר, 'ופה ביוון לא ידעתי איפה להשיג נרות. הייתי בטוח שיש כאן שלוחים אז חיפשתי אתכם' – והנה הוא מצא אותנו.
"כשאני מדבר איתך ומהרהר שוב באותה סיטואציה, אני מקבל משמעות נוספת, רוחנית. תאר לעצמך: יהודי שנמצא ביוון החדשה לרגל אחד האירועים המייצגים של תרבות יוון העתיקה – האולימפיאדה – מסתובב בעיר ובמקום לחפש את הלפיד האולימפי הוא מחפש את נושאי הלפיד היהודי".
רגעים ראשונים
זמן קצר לפני אותו מפגש מיוחד, הרב מענדל והרבנית נחמה הנדל קיבלו את ההצעה לצאת לשליחות ליוון. עבורם היה זה מעין סגירת מעגל.
"הקהילה היהודית ביוון היא אחת הקהילות הכי עתיקות שעם כל האתגרים והקשיים החזיקה מעמד במשך כל השנים בעוד שממלכות גדולות קרסו והינם כיום רק חלק מההיסטוריה" אומרת נחמה.
לאחר ההתרגשות הראשונה בדק הזוג הנדל את המצב של הקהילה המקומית, מאיפה ניתן להשיג אוכל כשר? (צריך לייבא). כמה רחוקה מאתונה הקהילה היהודית הגדולה הקרובה ביותר? ("לכל כיוון שלא נמדוד את זה נצטרך לקחת טיסה או לצאת ברכב בדרך שלוקחת חצי יממה").
כשהם עברו לעיר הם גילו הם גילו קהילה היסטורית בת 5,000 יהודים שמתוכם 2,500 מתגוררים באתונה והשאר בסלוניקי ובערים מרכזיות אחרות במדינה, הם ביקרו בבתי הכנסת ונפגשו עם הרבנים המקומיים וחברי הקהילה והבינו שיש כר נרחב לפעילות.
קצת היסטוריה של קהילה רומניוטית (זו לא טעות)
הנה ההיסטוריה של הקהילה היהודית ביוון על קצה המזלג:
הקהילה הוקמה בידי יהודים "הרומניוטים" שהגיעו ליוון עוד בסוף תקופת בית שני (היוונים נקראו רומיוס בתקופה הביזנטית וכך הגיע השם רומניוטים), בקהילה הרומניוטית, נהוגים כמה מנהגים יחודיים כמו הצבת עמוד שליח הציבור בקצה האחורי של בית-הכנסת והבאת נרות לבית הכנסת ליום כיפור כמניין הגברים בקהילה. הקהילה התפתחה מאוד לפני כחמש מאות שנים כשהיגרו אליה יהודים ממגורשי ספרד. צאצאיהם של הספרדים דיברו בשפת הלאדינו, הרומנטיונים לעומתם, דיברו ביוונית.
עד מלחמת העולם השנייה התרכזה הקהילה בעיקר בעיר סלוניקי. מרבית יהודי יוון, שלאורך השנים חיו ברווחה יחסית לאחיהם באירופה, נרצחו בשואה. פליטים ששבו אליה ממחנות ההשמדה הקימו מחדש את הקהילה מתוך האפר. השרידים האלו התרכזו באתונה, עיר הבירה המבוססת, והחלו לשקם את חייהם. הם מצאו שם את בית-הכנסת הספרדי, שהוקם סמוך לפרוץ המלחמה, ואת בית הכנסת הרומניוטי הוותיק יותר, שנבנה לפני יותר ממאה שנים וכן הקימו בית ספר יהודי יסודי שפועל בהצלחה עד היום.
פעילות חב"ד כיום
כיום, הרב והרבנית הנדל פעילים רבות בכל התחומים בקהילה היהודית. הם עורכים שיעורי תורה ופעילויות חינוכיות לכל הגילאים כדי לקרב את המשתתפים למסורת ישראל ולמנוע התבוללות. הם מארחים חברי קהילה ותיירים בשבתות ובחגים, ומוציאים לאור חומר רב על יהדות בשפה היוונית.
הפעילות כולה מתרכזת בבניין בן ארבע קומות שנרכש לאחר יזע ומאמצים רבים במיוחד. במקום – שנבנה באמצעות תמיכת קרן רוהר ותומכים נוספים – מתקיימת פעילות עניפה לאורך כל ימות השנה, והמרכז הקהילתי שוקק חיים.
המצב הכלכלי המתדרדר והאנטישמיות שהתעוררה בעקבותיו לא הופכים את העבודה לקלה יותר, אבל השלוחים מתרכזים בעשייה החיובית למען הקהילה. ראיון זה נערך תוך כדי שהם עסוקים ב"מבצע חנוכה" שמוודא שלכל יהודי בקהילה יש חנוכיה ונרות כדי שהם יוכלו לקיים את מצוות החג כהלכתו. רק אחי עשרות שיחות טלפון הצלחתי למצוא כמה רגעים פנויים – בדרך ממשפחה יהודית אחת לשניה – כדי שנוכל לערוך את הראיון.
אני שואל אותו כיצד הם מסתדרים עם חינוך הילדים באתונה. "זו הנקודה האישית הכי מאתגרת" הוא אומר. כשהם מגיעים לגיל 12 הם נשלחים ללימוד במוסדות חב"ד בארץ, סמוך לבית הסבא והסבתא במגדל העמק. חנה בת ה-15 לומדת בתיכון בקריות, אריה בן ה-14 לומד בישיבה באלעד ואילו לוי-יצחק בן ה-8 לומד בבית הספר היהודי המקומי בשעות הבוקר ואח"כ בצהריים משתתף בשיעורי תורה דרך האינטרנט . זו מציאות חיים מאוד לא קלה, אבל מבחינת הזוג הנדל וילדיהם, כשמהצד השני ניצבת קהילה יהודית שלימה, אין בכלל צל של ספק איך תוכרע השאלה הזו.
החנוכיה שהדליקה
את הביקור הראשוני שלהם הם ערכו בחנוכה; אבל כשהם עברו לעיר וביקשו לערוך הדלקת חנוכייה מרכזית, הם נתקלו בקשיים ובסירוב של הרשויות המקומיות. לאחר שנים, ובהשגחה פרטית מופלאה, הם השיגו את האישור המבוקש.
מוריס חדזי, בעל חנות לתכשיטים שבזמנו היה מו"ל של עיתון יהודי בקהילה, נסע לצרכי עסקים לבלגיה וביקר במשרדי "מרכזי רבני אירופה", שם הוא ראה פרסום על הדלקות חנוכיה מרכזיות בערי אירופה. מוריס שאל את עצמו: למה נגרע? למה שלא תהיה הדלקה פומבית גם באתונה?
ואכן עם שובו ליוון פרסם בעמוד הראשון של העיתון שבבעלותו ידיעה חדשותית על העניין וצירף אליה תמונות של ההדלקות בבירות אירופה. בהשגחה פרטית באותה שבת בבית הכנסת היתה בר-מצווה לבנו של אחד מנכבדי הקהילה. אחד המוזמנים מצא עניין בכתבה הזו. הסתבר שאותו אורח – שלא היה יהודי – היה חבר במועצת עיריית אתונה, הוא התעניין על המשמעות והסימליות של החנוכיה והתלהב מהעניין. בו במקום הבטיח האורח לרב הנדל שהוא יעזור לו בהגשמת החלום ואכן הוא השיג את כל האישורים הדרושים והקהילה היהודית המקומית ארגנה לראשונה הדלקת נרות פומבית.
ההדלקה הזו לא הופסקה מאז ואף גדלה והתרחבה, אבל ההדלקה ההיא, הראשונה היתה נקודת מפנה בחיי הקהילה היהודית במדינה. לאירוע הוזמנו ראש העיר ופוליטיקאים בכירים וכן הגיע במיוחד הרב הראשי לישראל דאז, וההתעוררות שהתחלה באותו מעמד כביר, ממשיכה להאיר גם היום.
כמו החשמונאים בזמנו, אין ספק שגם כאן, קומץ העקשנים מצליח להביא את האור מול כל הקשיים.
כתוב תגובה