בתך ביקשה רשות ללכת לבית חברתה אחרי בית הספר. הרשית לה ללכת. מאוחר יותר, חשבת על כך שהיא תוכל לעשות איזו שליחות למענך בדרכה הביתה, ולכן צלצלת לבית החברה וביקשת לדבר עם בתך. הזדעזעת לגלות שהיא מעולם לא הגיעה לבית הזה וכי ככל הידוע לאמא של אותה חברה, שתי הנערות יצאו לקניון לפגוש כמה חברות.

הריצי את הסרט מהר שעתיים קדימה. בתך מגיעה הביתה. האם את:

1. שולחת אותה מיד לחדרה?

2. מקדמת את פניה בצעקות כי היא שיקרה לך?

3. שואלת אותה לאן הלכה אחרי בית הספר?

4. מתעלמת ממנה ומסרבת לדבר אתה במשך כמה ימים?

5. כל התשובות נכונות?

6. אף תשובה לא נכונה?

מה שאת מחליטה לעשות תלוי בעיקר במה שעשית במהלך השעתיים שחלפו עד הגעתה הביתה. האם:

1. צלצלת לבעלת והתלוננת על האישיות האיומה של בתך?

2. נכנסת למרחב הפנימי הפרטי שלך ונזפת בעצמך על כך שאת כזה כישלון בתור אמא שבתך היא כזאת?

3. נכנסת למרחב הפנימי הפרטי שלך ושקעת בייאוש ו/או בדיכאון?

4. חשבת בלי הפסק על כל הדברים הרעים שבתך עשתה אי פעם?

5. השתמשת בטכניקה מיוחדת כדי להרגיע את עצבייך?

6. ביקשת עצה ממישהו שאת נותנת בו אמון?

7. חיפשת באינטרנט על תוכניות טיפול בילדים שמשקרים?

8. זכרת את מה שלמדת בספר ההורות האחרון שקראת, או בשיעור ההורות האחרון שהלכת אליו?

9. 5, 6, 7 ו/או 8.

קשה מאוד לפתור בעיות הורות כשאנו נרגזים ונסערים. כאשר ילד "לוחץ על המתג שלנו" עלינו לכבות את המתג בחזרה. איננו רוצים שכישלונות הילדות שלנו, הבגידות שעברנו ושאר פצעים יבזיקו לנגד עינינו בדיוק כאשר הילד הממשי שלנו זקוק שנהיה בוגרים ומבוגרים. אף שילדים בדרך כלל עושים דברים המעוררים את רגשותינו החזקים, עלינו לחקור את הרגשות הללו ולשחררם בטרם ניגש להתמודד עם הילד. אחרת סופנו שפשוט "נעשה הצגות". נצרח על ילד, נעליב אותו, נערים עליו (או עליה) כמויות של תוצאות שליליות ועוד מעשים חסרי כל היגיון שלא זו בלבד שיפגעו בילד וביחסינו עמו, אלא יפגעו גם בנו. אנו יודעים שאיבדנו שליטה ואין זו תחושה טובה כלל וכלל.

הרבה יותר טוב שנתמודד עם רוגזנו ורק לאחר מכן ניגש לדילמת ההורות שלנו בצורה רגועה ונבונה. כפי שהתורה מלמדת אותנו, "דברי חכמים בנחת נשמעים" (קהלת ט, יז). כלומר, אם את רוצה שמישהו באמת יקשיב לך, עליך לדבר אליו בצורה שקטה ורגועה. את זה קשה מאוד לעשות אם את נרגזת מאוד.

למזלנו, קיימת טכניקה רבת-עוצמה לשחרור רגשי. שיטה זו חודרת הישר ללב הכאב שלנו כהורים, משחררת אותו מהר (תוך דקות ספורות) ושבה ומרגיעה אותנו. שיטת שמקורה בארצות הברית מכונה "וי" ופועלת ברמה של התודעה ומתמירה זיכרונות, רגשות, תחושות גופניות ואת הנוירונים במוח. להלן מובא תיאור קצר של הטכניקה:

1. דרגי כמה נרגזת את חשה, בין 1 ל-10.

2. אמרי (בשקט או בקול רם) "למרות שאני כל כך נרגזת על .... (פרטי את בעייתך בפירוט רב)... אני אוהבת ומקבלת את עצמי לגמרי וגם אלוקים אוהב אותי ומקבל אותי". לדוגמא, "למרות שאני מאוד נרגזת כי בתי לא אמרה לי את האמת וזה מזכיר לי כמה היא קשה כבר 12 שנה וכמה אני עייפה מלהתמודד עם זה – אני אוהבת ומקבלת את עצמי לגמרי וגם אלוקים אוהב אותי.

3. שלבי את זרועותיך כך ששתי הידיים נחות על גבי הזרועות (זו תנוחה הנקראת תנוחת פרפר). תופפי בידיך לסירוגין שמאל/ימין וחשבי על המצב המרגיז ועל רגשותיך הנרגזים בפירוט רב ככל הניתן. המשיכי לתופף ולחשוב באופן זה למשך כ-20 שניות. למשל, תופפי בידיך וחשבי, "אני לא מאמינה שהיא ניסתה דבר כזה... אני כל כך עייפה מההתנהגות שלה... אני לא מסוגלת לשאת את זה יותר... אני אראה לה מה זה...."

4. המשיכי לתופף, אך כעת חישבי מחשבה חיובית הקשורה לנושא שבו מדובר. תופפי עוד 10 שניות. למשל, "אלוקים יעזור לי לעבור את כל זה".

5. הניחי את ידייך בחיקך. קחי נשימה עמוקה, נשפי והרגעי. עכשיו דרגי שוב את הבעיה בין 1 ל-10.

6. המשיכי לתופף ולחשוב כך על כל מחשבות ורגשות העולם בתוכך, עד שתהיי רגועה לגמרי – ב-"אפס".

כל תהליך ה="וי" לוקח לרוב מספר דקות בלבד. ברגע שתהיי רגועה, תהיי מסוגלת למצוא פתרון מתאים לאתגר ההורי שלך וליישם אותו בשלווה ובביטחון. "וי" היא כמו נסיעה מהירה במורד הגבעה, מפסגה גבוהה של תסכול, פחד, יגון או דבר מרגיז אחר. השתמשי בו כל אימת שתרצי שהמוח ההורי שלך יפעל במיטבו!