לאחר הסעודה יוסף שילח את אחיו לדרכם, אך בסתר ציווה על משרתו להטמין את גביע הכסף שלו בשקו של בנימין. לאחר שיצאו, שלח יוסף את משרתיו לרדוף אחריהם ו'לגלות' את גביע הכסף. בכך שהפליל את בנימין, יצר יוסף מצב שבו יוכלו אחיו לכפר על מה שעשו לו. אם יסכימו בני לאה לסכן את חייהם כדי להציל את בנימין בן רחל – יהווה הדבר תיקון וכפרה לחטא מכירת יוסף.
יוסף ידע שעם ישראל עתיד להיות בגלות מצרים זמן רב, ושלא כולם ניחנו במדרגת המודעות הא-לוהית המספקת כדי לשרוד אותה. לפיכך, ביקש להבטיח כי הדור הבא לא יישאב אל תרבות מצרים, אלא יזכה להיחלץ ממנה ולקבל את התורה. יוסף הבין שמה שדרוש לשם כך הם כיסופים עילאיים ועמוקים לה', שיוכלו לגבור על כוח הכבידה החומרני של מצרים. גביע הכסף של יוסף – כסף מלשון כיסופים – הוא המשל המוחשי לאהבה זו. הטמנת הגביע בשׂקו של בנימין היא משל לנטיעת הכיסופים הללו בלב אחיו הקטן כגרעין בעפר הנפש, גרעין העתיד לצמוח בתוכו ולהתפשט ממנו לכל אחיו של יוסף.
גם אם איננו מודעים לכך, בתוך כולנו טמון גביע הכיסופים שיוסף נטע בנו, כלי לקבלת שפע א-לוהי אין-סופי שיכול להוציא אותנו ממיצרינו ולזכותנו בקבלת-תורה פרטית משלנו.
(על-פי לקוטי תורה ויקרא, צ ב- ג; מאמרי אדמו"ר האמצעי בראשית, עמ' רצא והלאה; אור התורה בראשית ב, שמא א והלאה; שם ו, תתרקג ב והלאה)
הוסיפו תגובה