"תקופת הגאונים", כפי שראינו במאמר הקודם בסדרה, היא תקופה ארוכה ומשמעותית מאוד בחיי עמנו (לפי הדעה המקובלת היא ארכה כ450 שנים: משנת 590 - 1040) שבה ידע העם היהודי שלווה יחסית תחת האימפריה המוסלמית, שלטון שהכיר בסמכות התורנית והשלטונית האוטונומית של עמנו.

מה שחשוב במיוחד היא העובדה שבתקופה זו התעצבה במידה רבה ומכרעת הצורה שבה יהודים לומדים את התורה ופסקים את הלכותיה בשאלות המתחדשות (עד עצם היום הזה), וזאת אחרי שהתלמוד נחתם. הגאונים, הם ראשי הישיבות הגדולות "סורא" ו"פומבדיתא", זכו לסמכות תורנית ראשונה במעלה, ומרביתו המוחץ של העם היהודי הנאמן להלכה קיבל עליהם את סמכותם כקובעי ההלכה הבלתי מעורערים. בחוכמתם הם ניווטו קדימה את ספינתו המפוארת של העם היהודי, וקבעו את דרכי התחדשות ההלכה באתגרים החדשים שניצבו לפתחה שוהתלמוד לא עסקן בהם בצורה מפורשת.

במאמר זה נסקור כמה נקודות ציון חשובות הקשורות לספרים הבולטים שנכתבו בתקופה זו ולכותביהם. בכך נוכל לקבל איזושהו ציור מפורט יותר על ההתפתחות התורנית במשך תקופת הגאונים, שהוא סיפור הולדתה של הספרות התורנית לדורותיה שמפיה אנו חיים.

שלושה גורמים מרכזיים עומדים ביסודה של היצירה הגאונית:

1. הקשיים בהבנת התלמוד. התפשטותו של התלמוד גרמה קשיים רבים ליהודי התפוצות. יהודי אירופה וצפון אפריקה התקשו בהבנת התלמוד. הקשיים הללו היו משני סוגים: קשיים שנבעו מלשון התלמוד, הלשון ארמית, שלא הייתה שגורה בפיהם; וקשיים שנבעו מאי הבנת הסוגיות התלמודיות (אם משום שלפעמים הסוגיות כתובות בקיצור נמרץ ואם משום דרכי הלימוד התלמודיות). מן השאלה שנשאל רב פלטוי גאון אנו יכולים ללמוד על קשיים כאלה: "איזה עדיף ומשובח – להעמיק בהלכות או לעסוק בהלכות קטועות? שרוב העולם מטין אחר הלכות קטועות ואמרו מה לנו לקושיות ולפלפול התלמוד" (ספר האשכול, הלכות ספר תורה, מהדורת אוירבך עמ' 50; חמדה גנזה, סימן קי).

2. התייסדותה של הקראות בבבל, במאה ה-8, הייתה גם גורם לחיבור ספרי הלכה ופסקים. הקראים כפרו בתורה שבעל פה המסורה בידי חכמי ההלכה, והגאונים לחמו מלחמת חורמה בקראות. אחד האמצעים במלחמה זו היה חיבור ספרי הלכות וספרי פסקים המבהירים ומסכמים את ההלכות ומקורותיהן.

3. המרחק של רבים מבני עמנו ממרכזי התורה בבבל (ובארץ ישראל) היה אף הוא גורם בעל חשיבות. אמנם יהודי התפוצות היו שולחים את שאלותיהם למרכזי התורה, ואכן, חיבורים רבים הם תשובות לשאלות. אבל ממשלוח השאלות עד קבלת התשובות עליהן עברה לפעמים שנה שלימה ופעמים אף יותר. ממילא הוצרכו הגאונים לחבר ספרי הלכה שיתנו תשובות מיידיות לכל השאלות שהחיים מזמנים.

תשובות הגאונים

כאמור בסוף הפיסקה הקודמת וכמפורט במאמר הקודם, אחד מן התפקידים הבולטים של הגאון היה – מענה על שאלות שנשאלו מכל המקומות שבהם התגוררו יהודים, לא רק בבבל אלא בכל רחבי האימפריה המוסלמית האדירה (שבה התרכז באותו זמן מרביתו של העם היהודי) ומעבר לה.

אכן, לא כל יהודי היה יכול לשלוח את שאלתו ישירות לגאון. אילו היה כך, היה הגאון טובע בים השאלות. הפזורה היהודית היתה מחולקת לאזורים, כשבראש כל אזור עמד חכם שריכז את כל השאלות של אזורו. לדוגמה, רב יעקב אביו של רב נסים גאון, היה ראש הישיבה הגדולה של קירואן בתוניסיה בסוף המאה העשירית, והוא היה ראש האזור שאסף את השאלות מרחבי תוניסיה וסביבתה. ראש האזור בדק את מאות השאלות שקיבל וענה בעצמו על הפשוטות. לאחר מכן הוא מיין את השאלות הקשות, ריכז בשאלה אחת את כל השאלות הדומות או קרובות ביניהן, ולבסוף שלח אל הגאון, מספר שאלות שאותן ברוב המקרים הוא ניסח בעצמו.

רוב תשובות הגאונים הן קצרות וממעטות במשא ומתן הלכתי, במיוחד בדורות הראשונים של הגאונים. דוגמה לקיצור יכולה לשמש התשובה המיוחסת למר רב ששנא, גאון סורא שחי לפני 689, והוא ראשון גאוני בבל שתשובות שלו הגיעו לידינו: "וששאלתם על חומץ גויים, כל חומץ גויים אסור מפני שהוא כיין נסך וכן הלכה" (שערי תשובה, מהדורת לייטער, סימן רס). אם כי הקיצור מאפיין את רוב התשובות מתקופה מוקדמת אבל יש כמובן גם תשובות ארוכות יותר.

התשובות שהצטברו בכל אזור ואזור, רוכזו בתוך קבצים, עוד בתקופה קדומה. הקבצים נוצרו בעיקר בקירואן שבתוניסיה, בצפון אפריקה, בספרד, ואף בצרפת על ידי רבי יוסף טוב עלם שחי דור אחד לפני רש"י והיה בן דורו של רב האי גאון, אחרון הגאונים.

רק מקצת תשובות הגאונים הגיעו לידינו. במשך ארבע מאות שנה שלחו הגאונים רבבות תשובות ולידינו הגיעו רק אלפים, הרבה תשובות אבדו עם חורבן הקהילות שאליהן נשלחו ואחרים נעלמו בתהום הנשייה של ההיסטוריה. בידינו מצויים למעלה מעשרים קבצי תשובות. ומהם:

· הלכות פסוקות מן הגאונים. נדפס בקושטא בשנת רע"ו (1516).

· ספר תשובות גאונים הקצרות (400 תשובות). נדפס לראשונה בקונשטנטינה בשנת של"ה (1575).

· שערי צדק (533 תשובות). נדפס בשלוניקי בשנת תקנ"ב (1792). אחד הקבצים החשובים ביותר.

· ספר שערי תשובה (353 תשובות). נדפס לראשונה בשאלוניקי בשנת תקס"ב (1802).

ויש עוד אחרים.

קיימות כפילויות בין הקבצים, וכך מוצאים לעיתים אותה תשובה בקבצים שונים. כמו כן, לא כל תשובות הגאונים נמצאות בתוך קובצי תשובות הגאונים. תשובות רבות ידועות לנו רק בזה שצוטטו בספרי הראשונים, כגון בחידושי הרמב"ן לתלמוד, בתשובות הרשב"א, בטור, בבית יוסף, בשיטה מקובצת, וכדומה.

תרומה חשובה להפצת תשובות הגאונים הוא מפעלו הגדול של ר' בנימין מנשה לווין בכינוסן בספרו אוצר הגאונים, שהופיע בשלושה עשר כרכים. ספר זה ערוך לפי סדר מסכתות התלמוד ולוין הספיק להוציא לאור מברכות עד בבא קמא. הוא הכין גם את תחילת מסכת בבא מציעא וזו יצאה לאחר מותו. בכל כרך וכרך מובאות תשובות הגאונים כשהן ערוכות לפי סדר הדפים של המסכת.

***

והנה דוגמה מעניינת לתשובה של גאון בשאלה שנשאל בה (פתחתי קיצורים ובמוסגר נוספו פיענוחים):

"וששאלתם הא דאמר [זה שאמר] ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: 'אנשי כנסת הגדולה תיקנו להן לישראל ברכות ותפילות'. מקמי הכין בבית ראשון היכי הוו עבדי ומאי הויא צלותיהו [לפני כן, בימי בית ראשון, כיצד עשו ומה הייתה תפילתם?]

[תשובה:] כך שמענו, שלא היה להן בתפילה בבית ראשון אלא ברכות אבות וגבורות וקדושת השם והן שלוש ראשונות [אלה הן שלוש הברכות הראשונות שבתפילת העמידה, המתחילות במילים: ברוך אתה ה' א-לוהי אברהם, א-לוהי יצחק וא-לוהי יעקב... אתה גבור לעולם... אתה קדוש ושמך קדוש"] ועבודה וברכת כהנים [אלו הן שתיים משלוש הברכות האחרונות שבתפילת העמידה]. אחר שמברכין על המאורות [יוצר אור] וקוראין עשרת הדברים, וקורין שמע והיה אם שמוע, ומזכירין יציאת מצרים בפרשת ויאמר, ומברכין אחרת לאחריה על גאולת ישראל באמת ויציב. ושאר ברכות שלתפלות – בבית שני תקנום הנביאים ואנשי כנסת הגדולה" (תשובות הגאונים, הרכבי, סימן רנח).

קבצי תשובות הגאונים מהווים למעשה את ראשיתה של ספרות השו"ת העניפה ביותר, שהיא סוגה ייחודית, אשר מפיה אנו לומדים את הלכה ואנו לומדים על סיפורם של היהודים במשך ההיסטוריה הארוכה, והמשקפת את הדביקות וההתמסרות של עמנו לתורה ולמצוותיה, מבלי הבט כלל באיזה מצב מדיני, פוליטי, חברתי או כלכלי הם מצוים בו. כשנשבה סערה, מורי ההוראה ישבו וכתבו תשובות לשאלות הלכתיות שנשאלו. כשבחוץ נרדפו ונטבחו, בפנים ישבו חכמי ההלכה, אמנם מוכים וחבולים – אבל: כותבים תשובות ופסיקות הלכתיות. וגם בשעות עדנה, בזמנים של שקט ורווחה, לא שמן ישורון ולא בעט, אלא הוסיף אומר והרבה חילים בתורה ובהוראה. עד היום ספרות זו נכתבת על ידי גדולי ופוסקי הדור כמו גם על ידי פרחי הוראה ורבנים מן השורה, והם המה המשקפים את החיות הרוחנית הנצחית של עמנו.

גניזת קהיר

בשנת 1890 (תר"ן) התגלה בקהיר אוצר בלום של תעודות ומסמכים יהודיים שנשתמר במה שנודע בשם "הגניזה הקהירית". הגניזה הוא אותו מקום שבו מניחים כתבים ומסמכים שלפי ההלכה אסור להשליכם לאשפה אלא יש להניחם בגניזה מיוחדת (המובאת לקבורה כשהיא מתמלאת).

המאגר העיקרי של הגניזה הקהירית היה חדר עץ בצמוד לבית הכנסת בפוסטאט, או כפי שהיא קרויה היום: "קהיר הישנה". פוסטאט הייתה בירת מצרים המוסלמית עד שנת 969, שבה כבשו הפאטימים את הארץ וייסדו את קהיר כשלושה קילומטרים ומחצה צפונית מזרחית לבירה הקודמת. במשך כל התקופה הפאטימית (969 – 1171) נותרה פוסטאט העיר הראשית של מצרים ומעולם לא ננטשה באמת, אפילו בימי שקיעתה וחורבנה. הוא הדין בבית הכנסת שאליו הייתה צמודה הגניזה: אף כי האזור הסובב את בית הכנסת היה נטוש ברובו, הוא לא חדל מלשמש כבית תפילה. בשנת 1890 בערך שופץ המבנה כולו. בזמן עבודות השיפוץ נעקר ממקומו הגג של חדר הגניזה, והאוצרות הגנוזים בו התגלו.

חלק מהחומר שנשמר בגניזה הועבר משם עוד קודם לכן, בעיקר הודות למאמציהם של חוקרים מירושלים. לאחר מכן, בשנת 1890, כאשר סוחרי עתיקות מצריים ומלומדים אירופיים שביקרו במצרים נעשו מודעים יותר לכתבי היד העבריים של הגניזה, החלו כמויות גדולות של החומרים שנשמרו בו זורמות לספריות ציבוריות ופרטיות באירופה ובארצות הברית. כמעט כל כתבי היד של הגניזה נמסרו למשמורת.

גניזה זו הכילה אלפי מסמכים היסטוריים, שטרות, אגרות, כתובות וגטין, אלפי ספרי הלכה, דקדוק עברי, מחשבת ישראל, מיסטיקה יהודית ושירה, מתקופת הגאונים ועד תקופת האחרונים. חומר רב מתשובות הגאונים הופק ויצא לאור מאז גילויה של הגניזה. הראשונים והמופרסמים שבהם הם: גאוניקה: תשובות גאונים מן הגניזה. יצאו לאור ע"י גינצבורג בניו יורק תרס"ט (1919); גנזי שכטר – אלו הם קטעים מן הגניזה של קהיר המכילים חומר גאוני רב, שזלמן שכטר הוציא לאור בניו יורק תרפ"ט (1929)1 .

ספר השאילתות לרב אחא משבחא

עד כאן דיברנו על היצירה הגאונית שמלכתחילה נכתבה פרקים פרקים בלי כוונה לגבש מהן איזושהי ספרות לדורות, אלא כתשובות לשאלות מסוימות קונקרטיות, ומתוך קיבוצם אחר כך התהוותה לפתע ספרות של ממש. כעת נעסוק בספרות ייעודית שנכתבה על ידי הגאונים מתוך כוונה תחילה כספרות של פסקים ופסיקה, ושבזה פתחו פתח חדש ליצירה הלכתית עניפה ופורייה ביותר, ויש לראות בה את תחילת הקודיפיקציה ההלכתית (שלימים באה לידי שיאים כגון משנה תורה לרמב"ם ושולחן ערוך לרבי יוסף קארו).

הספר הראשון שנתחבר אחרי חתימת התלמוד ונקרא על שם מחברו הוא ספר השאילתות לרב אחא מן העיר שבחא, הסמוכה לבצרה שבבל. רב אחא חי במחצית הראשונה של המאה השמינית בבל, אך לא נתמנה לתפקיד הרשמי של גאון. רב שרירא גאון באיגרתו מוסר לנו, שרב אחא היה מועמד לכהונת הגאון בישיבת פומבדיתא, אך ראש הגולה שלמה בן חסדאי מינה למשרה זו את רב נטרוי כהנא, שהיה תלמידו של רב אחא, ואז עזב רב אחא את בבל ועלה לארץ ישראל ונפטר שם.

הראב"ד הראשון (ר' אברהם אבן דאוד), שכתב את "ספר הקבלה" (ספר המתאר את הכרונולוגיה של השתלשלות התורה מדור לדור), ובו השתמש במקורות עתיקים, על פי רוב סוראים, כתב:

"רב אחא משבחא חכם גדול היה, וחבר שאילתות שלו מכל מצות האמורות בתורה, והספר מצוי בידינו עד היום הזה, וכל הבאים אחריו בדקוהו ופשפשו בו. ושמענו שעד היום לא נמצא בו שום טעות בעולם. אבל לא נסמך רב אחא לגאון, מפני שנאת ראש גלות שבאותו הדור שהיה שונאו, וסמך שמשו של רב אחא, ושמו רב נטרונאי, וכעס רב אחא והלך לו מבבל לארץ ישראל ונפטר שם".

בעיקרו הספר הוא ילקוט של דרשות לפי הנוסח והצורה שדרשו ראשי החכמים עוד בתקופת התלמוד בשבתות ובהזדמנויות שונות אחרות, אך היסוד ההלכתי שבו מרובה על היסוד האגדי, והמגמה הפסקנית שבו בולטת למדי, ועוד אצל הקדמונים הוא מובא בכמה מקומות כדי לפסוק על פיו הלכה למעשה.

הספר מיוחד בצורתו הספרותית גם בכך שאינו מוסדר לפי נושאים ולא לפי סדר מסכתות התלמוד, אלא לפי סדר פרשיות שבתורה, דרך סידורה של ספרות המדרשים. הוא מורכב ממאמרים שמתחילים במונח "שאילתא", ובכל פרשה מפרשיות התורה, קיים מספר שאילתות. בס הכול הספר מכיל קע"א שאילתות. כל שאילתא עוסקת בנושא הלכתי אחד בסדר וסגנון מיוחדים, כשבעיקרם שאלה הלכתית ותשובה עליה, בשילוב של דברי אגדה.

המעניין הוא שהנושא ההלכתי של השאילתא אינו בא דווקא בצמוד לפרשה שסבה מצוי המקור ההלכתי לאותו עניין, אלא לעיתים היא מובאת בסמוך לפרשה שבה הנידון מובא בתורת סיפור. למשל, דיני גזילה וגניבה מקורם בספר ויקרא פרק יט: "לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו". אבל השאילתא העוסקת בדינים אלו נצמדת דווקא לפסוק מספר בראשית פרק ו: "כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ".

וכך פותחת שאילתא ד שבפרשת נח (בתרגום לעברית):

"אסור להם לבית ישראל לגזול ולחטוף אחד מחבירו, כי חמור עונש הגזל יותר מן כל האיסורים; וכך מצינו בבני דור המבול שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזילה. שאמר ר' אלעזר: בא וראה כמה קשה כחו של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם גזר דינם אלא על החמס, שנאמר: כיל מלאה הארץ חמס וכו'". לאחר שבעל השאילתות ממשיך בכמה דברי אגדה הוא עובר לדון בגוף דיני גזלה וגנבה.

שפתו של ספר "השאילתות" ארמית, ומשוקעות בו מסורות ודרכי לימוד מתקופת חז"ל ומראשית תקופת הגאונים שאינם נמצאים במקורות אחרים. תרומתו העיקרית אינה רק בכך שהוא מספק לנו גירסאות אחרות לתלמוד, אלא גם בכך שהוא מספק לנו מסורות תלמודיות שאינן נמצאות בתלמוד שלנו, ומוצאים בו לפעמים דברי אמוראים שאינם בתלמוד שלנו.

הלכות פסוקות דרב יהודאי

אכן, בעוד שהשאילתות הוא אחרי ככלות הכול ספר של תשובות לשאלות, הרי שהספר הלכות פסוקות המיוחס לרב יהודאי גאון, ראש ישיבת סורא בין השנים 757 – 761 הוא הספר הראשון שניתן לראותו כ"ספר הלכות". הספר מסודר לפי נושאים העוקבים, על פי רוב, אחר סדר המסכתות של התלמוד הבבלי (שבת, עירובין, יום טוב ועוד). צמידות זו אל התלמוד הבבלי גרמה לכך שלפעמים לא כל החומר העוסק בנושא מסוים מרוכז במקום אחד.

ספרו זה של רב יהודאי פתח תקופה בספרות הפוסקים והשפיע השפעה מכרעת על ענף ספרותי זה בדורות הבאים. רב יהודאי גאון נוהג להביא את תמצית הסוגיות עליהן הוא מבסס את ההלכה לפני שהוא קובע את ההלכה. הספר כולל רק את ההלכות שנוהגות בזמן הזה ונוהגות בחוץ לארץ ומשמיט את את ההלכות שאינן נוהגות אחר חורבן הבית ואת ההלכות שאינן נוהגות בחו"ל. בשיטתו זו שימש רב יהודאי מורה דרך לבאים אחריו, ורוב ספרי ההלכה שנתחברו במאות השנים שלאחריו נקטו אף הם שיטה זו.

רב יהודאי נחשב לאחד האישים הגדולים ביותר בתקופת הגאונים. הוא נמנה עם חכמי ישיבת פומבדיתא, אך כאשר נפטר גאון ישיבת סורא ובין חכמי סורא לא נמצא חכם בשיעור קומתו של רב יהודאי, מינה ראש הגולה את רב יהודאי לראש ישיבת סורא. רב יהודאי הוא הגאון הראשון שבא בקשרים עם קהילות ישראל שבאפריקה הצפונית (תוניס, אלג'יר ומרוקו).

הודות לאישיותו רבת הפעלים וגדולתו תפוצתו של הספר הייתה עצומה. הרבו להעתיקו ונעשו ממנו קיצורים שונים (הידועים בשמות: "הלכות קצובות", "הלכות קטועות", "הלכות קטנות", וכדו').

הלכות גדולות ומניין המצוות

ספר הלכות גדולות הוא ספר ההלכות הגדול ביותר מתקופת הגאונים שהגיע לידינו. הדעה המקובלת היא שהוא חובר שני דורות אחרי הלכות פסוקות, בידי רבי שמעון קיארא. בעל הלכות גדולות הושפע מהלכות פסוקות, והספר בנוי באותה מתכונת. גם הוא מקדים את המקורות שעליהם ביסס את ההלכה וגם הוא מסודר לפי סדר מסכתות התלמוד, אך הנושאים שבספר מרוכזים ומגובשים יותר. בדרך כלל הוא מביא את תמצית הסוגיות התלמודיות ואינו מביא את הסוגיה במלואה וכלשונה.

לספר הקדמה ארוכה המחולקת לשניים. החלק הראשון עוסק בחשיבות התורה ולימודה והחלק השני הוא מניין תרי"ג המצוות. בתלמוד הבבלי מוזכרת המסורת כי "תרי"ג מצוות נאמרו לו למשה" (מכות כג, ב) בלי למנות אותן. ספר הלכות גדולות הוא למעשה המקור הראשון שבו אנו מוצאים את מניינן של המצוות. אבל יש להניח כי הוא אינו הראשון שמנה את המצוות אלא מסתמך על מקורות קודמים לו.

הספר הגיע לידינו בשתי מהדורות. מהדורה אחת, מהדורת בבל, היא הקדומה יותר ובה נשתמר כנראה הנוסח המקורי של הספר – הודפס לראושנה בוונציה בשנת ש"ח (1548) וחכמי צרפת ואשכנז הרבו להשתמש בה. המהדורה האחרת, "מהדורת אספמיה" (היא נקראת כך משום שהגיעה לידי הראשונים דרך ספרד). במהדורה זו הוספות רבות חלקן מאוחרות לרבי שמעון קיארא. מהדורה זו נדפסה בידי הרב עזריאל היילדסהיימר בברלין תרמ"ח על פי כתבי יד הוותיקן.

הגאונים הבולטים

לסיום רשימה זו שעסקה ביצירה הגאונית, שבחלקה (אולי אפילו הגדול) היא אנונימית, חשוב לזכור כי בתפקיד הגאונים שמשו במשך התקופה הארוכה של הגאונות עשרות רבות של חכמי הלכה. הסיבה לכך היא שרוב הגאונים כיהנו בהנהגה תקופה קצרה, בין שלש שנים לחמש שנים, הואיל והתמנו למשרתם לעת זקנה מופלגת. (יוצאי דופן הם שני הגאונים האחרונים: רב שרירא גאון ובנו רב האי גאון – שכיהנו ביחד 70 שנה, משנת 968 עד שנת 1038. רב שרירא גאון נפטר בשנת 1000, אך עשר שנים לפני פטירתו, מינה את בנו אב בית דין, ושניהם חתמו על התשובות).

בין הגאונים המפורסמים בפומבדיתא נציין את:

· רב פלטוי (שנת 841).

· רב מתתיה (שנת 859).

· רב כהן צדק (שנת 926).

· רב שרירא גאון (שנת 968) ורב האי גאון (1038-1000). מגדולי הגאונים. רב שרירא גאון כתב את האגרת המפורסמת שנשלחה לקירואן, ומכונה על שמו. רב האי גאון כתב ספרי הלכה רבים, ביניהם: משפטי השבועות, ספר מקח וממכר. אחרי פטירתו, מסתיימת תקופת הגאונים בבבל.

בין הגאונים המפורסמים בסורא נציין את:

· רב ששנא (שנת 650).

· רב שר שלום (שנת 848).

· רב נטרונאי (שנת 853).

· רב עמרם (שנת 858). כתב את סידור התפילה הראשון – סדר רב עמרם גאון", ושלחו לספרד.

· רב נחשון (שנת 876).

· רב צמח (שנת 884).

***

הרשימה הנוכחית עסקה "על קצה המזלג" ביצירתם ובתורתם של הגאונים. המאמר הבא בסידרה יתמקד, ברצות ה' ובעזרתו, באחד מהנודעים והמתועדים מבין הגאונים, הלוא הוא רב סעדיה גאון. קורות חייו של רב סעדיה יודעים לנו יותר מקורות חייו של כל גאון אחר, ואחת הסיבות לכך נעוצה ביצירתו העניפה מאוד, המגוונת, בחלקה ראשונית ומקורית במלוא המובן. ועל כך – במאמר הבא אי"ה.